התנועה למען איכות השלטון עתרה לבג"ץ להשבת כספים שהוענקו שלא כדין לישיבת שאגת אריה (אור ירושלים) עבור תלמידי ישיבות פיקטיבים ועבור מוסדות דת שדווחו דווחים פיקטיבים.
התנועה לאיכות השלטון
התנועה למען איכות השלטון עתרה לבג"ץ להשבת כספים שהוענקו שלא כדין לישיבת שאגת אריה (אור ירושלים) עבור תלמידי ישיבות פיקטיבים ועבור מוסדות דת שדווחו דווחים פיקטיבים. כן דורשת התנועה להשבת 2 מליון שקל אשר הועברו בעודף שלא כדין ע"י משרד הדתות למוסדות דת בשל החלטה שגויה של משרד הדתות לשלם ביודעין וללא אישור לתלמידים על פי תעריף גבוה מזה שהיו זכאים לו. בעתירה שהוגשה באמצעות עוה"ד אליעד שרגא, ברק כלב, נילי אבן חן וצרויה לוזון מבקשת התנועה כי יוצא צו על תנאי המורה לשרי הדתות והאוצר לחשב הכללי וליועץ המשפטי לממשלה לנמק מדוע לא נקטו בהליכים להשבת הכספים שהוענקו שלא כדין לישיבת שאגת אריה ולמוסדות דת נוספים עבור תלמידי ישיבה פיקטיבים. וזאת החל ממועד מסירת הדווח הכוזב לשר הדתות לגבי התלמידים הפיקטיביים ועד לחסימת העברת הכספים לישיבה כתוצאה מגילוי הדווח הכוזב ע"י החשב הכללי. העותרים מציינים לגבי ישיבת שאגת אריה כי היא הוותה בפועל מכשיר ששימש לפעילות בלתי חוקית של קבלת כספים במרמה מן המדינה. בביקורת הראשונה בנובמבר 99 נמצאו בישיבה 8 תלמידים בלבד מתוך 75 שנרשמו על פי דווחי המוסד- דווח כוזב בהקף של כ 90% . בדווח השני דווח כוזב בשיעור של 76% ובשלישי לאחר חסימת המוסד תיקן המוסד בעצמו את מספר התלמידים ל 21 דהיינו פער של כ 80% ביחס למספר שדווח המוסד בטרם נתפס כמוסר דווחי כזב ע"י בקורת החשב הכללי. כן מבקשת התנועה כי תוגש תביעה משפטית להשבת הכספים כלפי מי שעמד בראש ישיבת שאגת אריה ושאר המוסדות בתקופה הרלוונטית או להביא לפירוק המוסדות שהוו בפועל מכשיר ששימש לפעילות בלתי חוקית של קבלת כספים במרמה מן המדינה. שנים ארוכות עמדו כל גורמי הביקורת ואכיפת החוק והתריעו על היעדר פיקוח ובקרה על העברת כספים לעמותות ועתה כאשר מושקעים משאבים בבקרה אין לכך כל משמעות כיוון שממצאיה אינם מתורגמים למעשה. אין נסיון אמיתי לאכוף את החוק על העמותות שקבלו כספים שלא כדין ולא ננקטות הפעולות הנדרשות להשבת הכספים שהוצאו מקופת הציבור במרמה. נקודת המוצא של הטיעון המשפטי היא שכספים שעמותות השיגו במרמה ושלא כדין חייבים לשוב לקופה הציבורית וכי השבת הכספים יכולה להתבצע במגוון דרכים ועל סמך מספר עילות משפטיות. התביעה יכולה להתכוון לא רק כלפי העמותה הסוררת אלא אף (במקרה של פירוק עמותה) כלפי הגורמים העומדים מאחוריה. יש לפעול באופן שיקדם את הנשיאה באחריות אישית של האחראים למרמה השיטתית. במצב הנוכחי נראה כי כל דרך כשירה ופתוחה, להשגת תמיכה כספית מן המדינה ואין מנהלי העמותה נושאים כל סיכון בהנהלות זו.