התנועה למען איכות השלטון הגישה היום לבית-המשפט עתירה, ע"פ חוק חופש המידע, בדרישה לחייב את משרד המשפטים ואת היועמ"ש להעביר לידיה את מכתב היועמ"ש למנכ"ל רשות השידור, מינואר 2003, שבו כותב היועץ, למיטב ידיעת התנועה, כי פרטים בדיווח שמסר מנכ"ל רשות השידור לממשלה היו לא נכונים ומטעים. התנועה מחתה בעתירתה על הסחבת בטיפול בבקשת העברת המכתב לידיה ועל הפגיעה החמורה בזכות הציבור לדעת.
התנועה לאיכות השלטון
התנועה ציינה בעתירתה, שהוגשה באמצעות עוה"ד חנן בן-עמרם ואח', כי דיווח בלתי אמין של נושאי משרה בשירות הציבורי כלפי כל גורם אחר בכלל (בין ציבורי ובין פרטי), וכלפי הממשלה בפרט, מערער את יסודות המינהל התקין בגופי השלטון. דיווח מעין זה פוגע קשות בעבודתם הפנימית, וכפועל יוצא מטיל דופי ציבורי בפעולותיהם ובהחלטותיהם של הגופים הניזונים מאותם דיווחים (ובמקרה דנן, כאמור, הממשלה וזרועותיה). העותרת טענה בעתירתה, כי המידע המבוקש הינו בעל חשיבות ציבורית רבה ואשר העברתו בהקדם האפשרי לידי הציבור משרתת לא רק את האינטרס הציבורי הכללי לבחון ולדעת ולהכיר ולבקר את מנכ"ל רשות השידור, אלא גם משרת את האינטרס הציבורי של הרשויות השלטוניות בעצמן מתוקף היותן נאמנות של הציבור ומשרתיו. בעקבות חשיפת הכתב בועז גריילסמר מ"מעריב", פנתה התנועה כבר ביום 03.02.03 ליועמ"ש ע"מ לקבל עותק מהמכתב. בתשובתו, ציין היועמ"ש, כי מכתבו למנכ"ל הוא "באופיו אישי אשר אינו מופנה אל מנכ"ל רשות השידור, רק בתפקידו ככזה." לאחר פניית היועמ"ש אליו לקבלת דעתו בנושא העברת המכתב לתנועה, כתב מנכ"ל רשות השידור גם הוא, כי המכתב הוא "מכתב אישי ואישי בלבד". תיאור זה מהווה ניסיון למנוע מהעותרת ומהציבור הרחב את האפשרות להיוודע, בזמן אמת ועוד טרם "חלף זמנו בטל קורבנו", לאופן התנהלותו והתנהגותו ודיווחיו כמנכ"ל רשות ציבורית, אשר חב חובת נאמנות לציבור. עם כל הכבוד, ההתכתבות בין היועמ"ש לבין המנכ"ל – בתוקף תפקידם כהיועמ"ש מחד וכמנכ"ל רשות השידור מאידך – איננה יכולה בנסיבות דנן להיות התכתבות אישית כפי שהמנכ"ל מנסה לתאר זאת. בפניותיה החוזרות ונשנות ליועמ"ש ולממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים הוסיפה וטענה העותרת, כי אין למנכ"ל – רשות סטטוטורית עפ"י ס' 23 לחוק רשות השידור(!) – כל זכות לטעון כי דיווח שלו לממשלה, נוגע לפרטיותו או כי תכתובת בין שתי רשויות הינה פרטית. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בעניינינו כאשר אמיתות דיווחו של המנכ"ל מוטלת בספק ע"י היועמ"ש. הציבור זכאי למידע חיוני זה מצד אחד, והמדינה חייבת להעבירו לציבור מצד שני ע"מ שיידע מי עומד בראש רשות השידור וכיצד הוא מנהל אותה. כמו-כן הדגישה התנועה בעתירתה, כי המידע המבוקש היה מן המוכן ובהישג ידם של גורמי משרד המשפטים, מבלי שהיו צריכים לעבד אותו או לאתר אותו או לחפש אחריו או לבצע אי-אלו פעולות ע"מ למסור את המידע לעותרת. נזכיר כי מדובר במכתב יחיד, אשר היועמ"ש אשר קיומו או מיקומו אינם שנויים במחלוקת ע"י היועמ"ש עצמו והוא אף הועבר לבדיקת מבקר המדינה, כפי שציין היועמ"ש במכתב התשובה לתנועה – עובדה המדברת בעד עצמה. למרות זאת, רק לאחר למעלה מחצי שנה (!) לאחר פניית היועמ"ש למנכ"ל הרשות לקבלת דעתו בנושא מסירת המידע לתנועה, הודיעו המשיבים לתנועה בסוף ספטמבר, כי הם מעכבים את מסירת המידע ב-30 ימים נוספים לצורך קבלת עמדתו של המנכ"ל. למרות שחלפו מאז התחייבות המשיבים מיום 25.09.03 ועד למועד הגשת עתירה זו למעלה מחודשיים וחצי, ולמרות שהעיכוב הנ"ל מתווסף לעיכוב נוסף של למעלה מחודשיים נוספים מאז ששולמה האגרה (31.07.03) – טרם הועבר המידע לידי העותרת או כל תגובה אחרת. בסך-הכול חלפו עשרה חודשים שלמים מאז פניית התנועה הראשונה – זמן בלתי סביר מבלי להעביר את המידע לידי מבקש המידע!! לפיכך, הדגישה התנועה בעתירתה, וציינה, כי חוק חופש המידע לא נחקק לצורך הערמת קשיים ביורוקרטיים בפני מבקשי מידע ציבורי, למרות שבפועל מופעל החוק פעמים רבות באופן בלתי ראוי באופן הגורם לעיכובים תוך מתן תירוצים כאלה ואחרים אשר אין בכוחם אלא להתיש ולשחוק עד דק את מבקש המידע. כך גם נמנעת ביקורת ציבורית אפקטיבית אשר תנאי לקיומה הינו מועד סביר לעריכתה. התנועה אף ציינה בעתירתה, כי הימנעותם של גורמי משרד המשפטים עד כה מלהעביר את המידע המבוקש לידי העותרת, יוצרת רושם וחשש כי מטרתה להקשות על מסירת המידע ו/או לעכב אותו ו/או להימנע ממסירתו עפ"י החוק ללא כל ביסוס ו/או הצדקה, אשר עיכובו וחלוף הזמן "מנטרל" לכאורה וטשטש את הצבעים הקודרים בהם צבוע המידע הציבורי המבוקש, מכהה את עוקץ הביקורת ופוגע ביכולת לבצע ביקורת ציבורית ומשפטית אפקטיבית.