התנועה למען איכות השלטון דורשת מוועדת המניות של בנק לאומי להשתמש בכל סמכויותיה באופן מיידי, בכדי לקדם את החלטת הממשלה המאמצת את המלצות וועדת בכר, ובכך למנוע מבנק לאומי לנקוט בפעולות שיש בהן לכאורה כדי לעכב, לשנות או לסכל את ההמלצות באופן ישיר או עקיף.
התנועה לאיכות השלטון
פניית התנועה נעשתה בעקבות הפצת תזכיר החוק ליישום המלצות וועדת בכר להערות הציבור. התנועה פנתה לוועדת המניות של בנק לאומי, לוועד הציבורי לעניין מניות הבנקים, לשר האוצר ולממונים על חוק חופש המידע במשרד האוצר, בחברת מ.י. נכסים ולגורמים נוספים. בימים האחרונים התפרסם בתקשורת כי משרד האוצר הפיץ תזכירי החוק ליישום המלצות ועדת בכר – להערות הציבור. על כן, שבה התנועה ודורשת כי על מנת לקדם שינויים מבניים, כיישום החלטת הממשלה שמאמצת את דוח וועדת בכר, על ועדת המניות של בנק לאומי להשתמש בסמכויותיה, באופן מיידי בכדי למנוע מבנק לאומי מלפעול כנגד ההמלצות, אם אכן יפעל באופן האמור, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. למיטב ידיעת התנועה עד עצם היום הזה וועדת המניות לא השתמשה, לכאורה, באף אחת מהסמכויות שניתנו לה בכדי למנוע את פעילות הבנק, שבבעלות ממשלתית, כנגד החלטת הממשלה (למשל באי-עצירת קמפיין איגוד הבנקים) כנגד המלצות וועדת בכר, קל וחומר לא השתמשה לכאורה בסמכויותיה בכדי לקדמן. התנועה ביקשה להזכיר כי המלצות וועדת בכר, לעניין הרפורמה בשוק ההון, אושרו בצעד היסטורי בהחלטת ממשלה ועל ידי ראש הממשלה ושר האוצר. כל הגורמים הרשמיים במדינת ישראל תמימי דעים ביחס לנחיצות הרפורמה וחשיבותה. אולם, למרות שבנק לאומי נמצא בבעלות ממשלתית, ולכן נדרש לפעול עבור המדינה, הוא עומל לכאורה בכדי למנוע את יישומה המדויק של החלטת הממשלה. לפיכך, שבה התנועה ומבקשת, כפי שביקשה במכתבה הקודם (שלא נענה בתשובה עניינית זה למעלה מחודש) לקבל מידע שיספק הבהרות לשאלות הבאות: 1. האם הפיקוח השוטף של וועדת המניות על בנק לאומי מתבצע כראוי? 2. האם וועדת המניות מקיימת את חובותיה המוטלות עליה על פי חוק? 3. האם חברי וועדת המניות מונו בהתאם לדרישות החוק? 4. מהו גובה השימוש בכספים השייכים לציבור בקמפיין איגוד הבנקים? כך למשל, דורשת התנועה לדעת מהו חלקו היחסי של בנק לאומי, שבבעלות המדינה, בעלות הקמפיין של איגוד הבנקים כנגד המלצות הוועדה, כפי שאושרו בהחלטת הממשלה. דהיינו, מהו הסכום שעולה למדינה – הבעלים של הבנק – הקמפיין שמטרתו להילחם בהחלטותיה שלה? כן דורשת התנועה לקבל לידיה את כל הפרוטוקולים של וועדת המניות של בנק לאומי. הרקע לדרישת התנועה בתחילת שנות השמונים התרחש משבר ויסות המניות הבנקאיות שהיה אחד מהמשברים הכלכליים החמורים שידעה המדינה וגרם למערכת הבנקאית להימצא ב"פשיטת רגל". המדינה נחלצה לעזרת הבנקים ובתמורה לכך, קיבלה מניות הבנקים הגדולים. במהלך השנים הופרטו חלק מהבנקים ונמכרו חלק ממניות שאר הבנקים; כיום, המדינה בעלת עניין מרכזית ואף השולטת בבנק לאומי (כ36%). כדי להסדיר את החזקת מניות הבנקים ובכדי להגן על האינטרסים של המדינה בבנקים, הוקמו וועדות המניות. על וועדות המניות, המהוות את הכלי העיקרי שבאמצעותו המדינה מפקחת על הבנקים שבבעלותה, מוטלת החובה לפעול כדי להשיג, לאפשר ולקדם שינויים מבניים במערכת הבנקאות. חובה זו מוגדרת במפורש ב"חוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) התשנ"ג – 1993". כדי להצליח לקדם ולתמוך בשינויים מבניים לוועדות המניות ניתנו סמכויות רבות. סמכויות אלו ניתנו, כאמור בדברי ההסבר לחוק, לאור הציפייה טבעית כי הבנקים יתנגדו לכל הסדר מבני, העלול לפגוע ברווחיהם ולאור הרצון לצמצם את ניגודי העניינים ולהגביר את התחרות במגזר הבנקאי. על כן, הוענקו לוועדות המניות סמכויות אשר ימנעו מהבנקים שבבעלות המדינה מלפעול כנגד אינטרס המדינה וכנגד שינויים מבניים. סמכויות אלו – הכוללות הזכות למנות דירקטורים, לקבוע שכרם, להצביע באסיפה הכללית של בעלי המניות ולעיתים אף העלאת החלטות להצבעה – מאפשרות לוועדת המניות לדרוש ואף לכפות, בנסיבות מסוימות, על בנק לאומי לקדם את החלטת הממשלה שאישרה את המלצות וועדת בכר ולמנוע ממנו האפשרות לעכב ולסכל את ההמלצות.