פרקליטי התנועה למען איכות השלטון הגישו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור עקרוני וייחודי בשם מר אסף גרטי עובד משרד הפנים שחשף מעשי שחיתות וחריגות ממנהל תקין במשרד על מנת להשיבו לעבודה במשרד הפנים ולבטל את פיטוריו. הערעור מוגש על פסק דינו של בית הדין האיזורי אשר קבע כי פיטוריו של גרטי נעשו שלא כדין ובחוסר תום לב אך בכל זאת לא הורה להחזירו לעבודה.
התנועה לאיכות השלטון
התנועה לאיכות השלטון העמידה לרשות גרטי ייצוג משפטי ללא תשלום באמצעות פרקליטיה אליעד שרגא, ברק כלב ודפנה קירו כהן בעירעור זה על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה אשר דחה את בקשתו של מר אסף גרטי אשר עבד כרכז בכיר ביחידת האכיפה לזרים במשרד הפנים לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודה. גרטי התריע לפני כשנתיים וחצי על מקרים של אלימות כלפי זרים, וחשדות חמורים לליקוים במערכת הקשורים ליחידת האכיפה לעובדים זרים במחוז הצפון בה עבד. בעקבות התרעותיו העמידה נציבות המדינה לדין משמעתי עובדים בכירים בעבירות משמעת חמורות. אולם כתוצאה מפעולותיו אלו נאלץ גרטי להתמודד עם מערכת קפקאית של התנכלויות ורדיפה בלתי פוסקת אשר הובילה עד לפיטוריו. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענותיו של גרטי וקבע בין היתר כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ונבעו ישירות מ"האווירה העוינת שנוצרה סביבו כתוצאה מכך שהעז להביע ביקורת על עמיתיו לעבודה, אשר כנראה הייתה לא נאותה- בלשון המעטה" בית המשפט גם קבע כי התנהלות הנהלת משרד הפנים בלטה בחוסר מקצועיות מספקת ובחוסר תום לב . למרות כל זאת לא הורה בית המשפט על ביטול הפיטורים אלא פסק לזכותו פיצויים בלבד. בערעור שהוגש טוענת התנועה כי בית המשפט טעה בפסק דינו בכך שלא השיב את גרטי לעבודה וכן בסכום הפיצויים הנמוך שפסק לזכותו שאינו משקף את הנזקים שנגרמו לגרטי. התנועה טוענת כי מאחר ונקבע ע"י בית המשפט כי הפיטורים נעשו בחוסר תום לב היה על בית המשפט לפסוק כי יש להשיבו לעבודה, בפרט כאשר מדובר בגוף ציבורי גדול כמו משרד הפנים בעל אפשרויות שיבוץ רבות ומגוונות, בהן הוא יכל להשתלב מבלי להחזירו למעגל האנשים אשר בהתייחס עליהם התריע על הליקויים. התנועה טוענת כי מאחר ומקרה זה הוא דוגמא מובהקת של עובד ציבור אשר התריע על ליקויים קשים במערכת וכתוצאה מכך פוטר בחוסר תום לב תוך רמיסת כללי מנהל תקין מצד הממונים עליו היה על בית הדין האזורי להחזירו לעבודה במשרד הפנים ולכל הפחות למשרה אחרת מקבילה בדרגתה למשרה אותה מילא(גם אם במשרד ממשלתי אחר). בערעור נטענת הטענה העקרונית כי בעוד שבסקטור הפרטי ניתן להטיל על המעביד פיצויים המכסים את הנזקים שנגרמו לעובד בשל חוסר הנוחות העשויה להגרם כתוצאה מחזרתו של העובד, הרי בשירות הציבורי מימון בפיצויים לעובד את חוסר הנוחות הנגרמת למנהל כתוצאה מהשבת העובד לעבודה מהווה הכבדה על הקופה הציבורית ולכן כאשר מדובר בסקטור הציבורי בכלל ובממשלתי בפרט יש להעדיף להחזרתו לעבודה. בנוסף מדובר במגזר הממשלתי שהינו מעביד גדול וניתן למצוא פתרונות שונים להשבתו לעבודה גם אם לא למשרתו המקורית אלא למשרה מקבילה תוך הבטחה כי לא יופלה לרעה. עוד מצוין בעירעור כי תנאי ליכולת מערכות השלטון להצליח במערכה כנגד תופעות שחיתות ופגיעה במנהל תקין, הוא הגנה על עובדים שהתריעו על ליקויים במקרה זה .