התנועה למען איכות השלטון בישראל קוראת למבקר המדינה לערוך בדיקה של שאלת אחריותו האישית של מר ניר גלעד, אשר הוביל בשם המדינה להסכם בז"ן שהעניק מתנה של כחצי מיליארד ₪ בכספי ציבור לחברה לישראל. הצורך בבדיקה זו עומד בפני עצמו, אך מתחדד לאור פרסומים לפיהם לאחר שהוביל מר גלעד להסכם המטיב עם החברה לישראל, מינתה החברה לישראל את מר גלעד כמשנה למנכ"ל החברה.
התנועה לאיכות השלטון
לאחר שהוביל, כחשב הכללי במשרד האוצר, לגיבוש ההסכם האומלל לפיו שילמו אזרחי מדינת ישראל כחצי מיליארד ₪ לחברה לישראל בגין נכסים שהיו צריכים לעבור לבעלות המדינה בחינם, חבירתו של מר ניר גלעד לכהונה כמשנה למנכ"ל החברה לישראל מעלה שאלות לגבי שיקוליו בגיבוש ההסכם ומראית עין בלתי נסבלת של חבירה בין הון לשלטון. לאור שאלות אלה, מתחדד הצורך לברר באופן מדויק כיצד התנהל מר גלעד באופן אישי בפרשת בז"ן, ואיזו מידה של אחריות אישית – אם בכלל – יש למקד בו בגין הפגמים הקשים בהסכמי בז"ן. הזיכיון של בתי הזיקוק קבע מפורשות כי בתום תקופת הזיכיון, כל נכסי בתי הזיקוק עוברים לבעלות המדינה ללא תמורה. לקראת סיום הזיכיון (שהיה צפוי באוקטובר 2003), החלה החברה לישראל – שהחזיקה ב- 26% המניות בזכיינית בז"ן – לאיים על המדינה בתביעה משפטית בנושא. מר ניר גלעד, בזמנו החשב הכללי במשרד האוצר, הוביל להסכמים בין המדינה לבין החברה לישראל ובז"ן המהווים ויתור מוחלט על טענות המדינה, אשר העניקו לחברה לישראל כחצי מיליארד ₪ כאילו אין כל חובה על בז"ן להחזיר את נכסיה למדינה. הסכמים אלו בוקרו קשות על ידי מבקר המדינה הקודם, כבוד השופט (בדימוס) א' גולדברג, אשר קבע: "ההסדר נעשה בלא שהוכנה הערכת שווי עדכנית של הנכסים; למקבלי ההחלטה לא הוצג תחשיב המפרט כמותית כיצד נקבעו דמי ההרשאה; רשות החברות לא שותפה באופן מספק בגיבושו; והכנתו לא לוותה בעבודה של צוותי היגוי מקצועיים בענין הפרטת בז"ן בדרך של פיצול, כנדרש בהחלטת הממשלה משנת 1995. בהסדר נקבע, כי המדינה תסייע לבז"ן, ככל שהדבר ניתן, לעבור בלא הפרעות מתקופת הזיכיון לתקופת ההסדר . . . בלא שהחשכ"ל התייעץ בעניינים אלה עם משרד הפנים. הביקורת העלתה, כי בז"ן ורשות החברות הממשלתיות נקטו פעולות להפרטת מניות בז"ן שבידי המדינה, בהתאם להנחיות ראש הממשלה מינואר 2002, בניגוד להחלטות מחייבות של הממשלה ושל ועדת השרים לענייני הפרטה משנת 1999." לסיכום, מר ניר גלעד הוביל לטיוטת הסכם מול בז"ן ולהסכם נוסף ישירות מול החברה לישראל, תוך פגמים מהותיים במינהל תקין – הסכמים שפועלם להטיב עם חברה לישראל שלא לצורך בסדר גודל של מעל חצי מיליארד ₪. הטיוטה אמנם שונתה לאחר מכן, אך שיעור ההטבה נשאר על כנו. בתפקידו כחשב הכללי העניק מר גלעד הטבות מרחיקות לכת לחברה לישראל שבבעלות אילי ההון האחים עופר, ובחלוף תקופה קצרה, באופן "מפתיע", מר גלעד מונה לתפקיד בכיר בחברה לה נתן את ההטבות המפליגות. כעובד ציבור בכיר, שקשה להניח שאינו מודע למסלול הישראלי הפגום המתחיל במשרה הציבורית עם עבודה מול בעלי הון והנגמר במשרות בכירות אצל בעלי הון אלה, הוביל מר גלעד למתן הטבות חסרות תקדים לחברה לישראל. והיום הוא משנה למנכ"ל של איזו חברה? החברה לישראל. כעת, כאשר אנו רואים זה לצד זה את סוף המסלול – מינוי לתפקיד בכיר בחברה לישראל – ואת תחילתו – הובלת הסכם כחשכ"ל המטיב עם החברה לישראל בסדר גודל דמיוני – מעשיו של מר גלעד מעלים שאלות בענין שיקוליו בגיבוש ההסכם ומראית עין קשה ביותר של חבירה בין הון לשלטון. לאור הנסיבות הזועקות שתוארו לעיל, מתחדד הצורך לדעת באיזו מידה, אם בכלל, יש למקד אחריות אישית במר ניר גלעד בפרשת הסכמי בז"ן. הבדיקה על ידי מבקר המדינה נדרשת לאור העובדה שהדו"ח הקודם בעניין הסכמי בז"ן נערך לפני שחבר מר גלעד אל החברה לישראל – נסיבה המציבה את ההסכמים באור שונה מאוד – ולפני שהונהג עקרון האחריות האישית בדוחות מבקר המדינה; וכן לאור ההערות בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין הצורך לבדוק את המחדלים הקשים לעומק.