התנועה לאיכות השלטון, שדולת הנשים , עמותת קולך,איגוד מרכזי סיוע, ויצו ונעמת הגישו לבג"צ בקשה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב של 11 שופטים בפסק דינו של בג"צ שדחה ברב דעות עתירתם לביטול עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב.
כן מבקשות העותרות צו ביניים וזאת כדי לאפשר לבית המשפט לדון בבקשה לדיון נוסף מבלי שנקבעו בינתיים עובדות בשטח.
התנועה לאיכות השלטון, שדולת הנשים , עמותת קולך,איגוד מרכזי סיוע, ויצו ונעמת. באמצעות עוה"ד אליעד שרגא,יפעת מצנר, דפנה הולץ לכנר, ד"ר אביעד הכהן ברק כלב ודפנה קירו כהן, טוענים בבקשתם כי הסוגיה המשפטית העיקרית שהייתה במרכז המחלוקת שבין שופטי הרוב לשופטי המיעוט, והוכרעה על חודו של קול, נגעה לסבירות שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעריכת הסדרי טיעון, ובפרט בפירוש השאלה המרכזית והחדשה – מה היא ההגדרה שיש ליתן למונח "ליבת המעשים העבריינים" העולים מחומר הראיות, שעליה לא ניתן לוותר במסגרת גיבוש הסדר טיעון. לפי ההלכה שנקבעה על דעת הרוב, גם במקום בו סבורה התביעה כי התקיים רף הראיות הנדרש להעמדה לדין של "סיכוי סביר להרשעה" אף בנוגע לעובדות האישום החמורות ביותר, יכולה התביעה, במסגרת עסקת טיעון, לוותר על הכללת העובדות החמורות. זאת, תמורת אישום פחות חמור, שאינו ממצא את מלא חומרת העובדות, אם מידת הוודאות שבהרשעה באישום זה גבוה יותר. חוק בתי המשפט קובע כי באם ההלכה שנפסקה בעליון סותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש מקום לדיון נוסף. העותרות טוענות שתנאים אלו מתקיימים בהלכה שנפסקה בפסק דינו של בג"ץ במקרה זה. לטענתם ההלכה שנקבעה על דעת הרב חדשה כפי שיפורט בבקשה זו לדיון נוסף, ההלכה שנקבעה על דעת הרוב הינה חדשה: משום שעל פי פסיקת בית המשפט העליון שקדמה להלכה, רף הראיות הנדרש להעמדה לדין פלילי הינו סיכוי סביר להרשעה עוד קבעה הפסיקה כי כאשר ליבת המעשים הפליליים חצתה את רף הראיות של סיכוי סביר להרשעה, הרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון פרטי כתב האישום ו/או הסדר הטיעון צריכים לכלול את ליבת המעשים הפלילים בקשר ישיר לעובדות הידועות לתביעה, כלומר מן ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, אשר קדמו לפסק הדין עולה כי משחצתה ליבת המעשים הפליליים את רף הראיות של סיכוי סביר להרשעה, היה על התובע אשר מנהל מגעים להסדר טיעון, לכלול בה את ליבת המעשים הפליליים אשר כוללת אף את המעשים הפליליים החמורים. בנוסף ההלכה שנקבעה על דעת הרוב הינה אף בעלת חשיבות מיוחדת ומעוררת קשיים מהותיים: משום שהיא מאפשרת לתובע לא לכלול בהסדר הטיעון את המעשים הפליליים החמורים חרף העובדה שחצו את רף הראיות של סיכוי סביר להרשעה, ובכך פותחת פתח רחב לפגיעה יסודית באינטרס הציבור שבקיום הסדרים אלה. בכלל זאת היא עשויה להוביל לפגיעה בשוויון בין נאשמים, פגיעה באופן בלתי מאוזן בשקיפות ובפומביות ההליך הפלילי, פגיעה ביכולת בית המשפט (הן הערכאה הדיונית הדנה בתיק הפלילי והן בג"צ) לבצע ביקורת שיפוטית על הסדרי טיעון. הקשיים השונים שמעוררת ההלכה מתעצמים כאשר מדובר בהסדרי טיעון בעבירות מין, ובתוך זאת בעבירות מין תוך ניצול יחסי מרות או כפיפות. על חשיבותה וקשיותה של ההלכה תעיד אף העובדה ששופטי בית המשפט נחלקו ביניהם בסוגיה כה מרכזית ומהותית לה השלכות יסודיות על אכיפת הדין הפלילי במדינת ישראל, והיא הוכרעה על חודו של קול.
ההלכה שנקבעה בבג"ץ זה פרצה את אחד מן הסייגים החשובים ביותר, אשר נועדו למזער את הסכנות האפשריות כתוצאה מחתימה על הסדרי טיעון, חלף בירור העובדות בפני בית משפט מוסמך. עד היום היוותה "ליבת המעשים הפליליים" עוגן ומגן, אשר שמרו על הסדר הטיעון מפני גלישה למחוזות בלתי ניתנים למעקב ובקרה, בכל הנוגע ליכולת להקל עם נאשם ולאי הלימה בין הסדר הטיעון ובין חומרת מעשיו המצדיקים בירור בפני בית משפט על פי רף ראיות שוויוני של "סיכוי סביר להרשעה". מעתה, נפרץ פתח מסוכן, לפיו גם כאשר התקיים רף ראיות זה בנוגע למעשים החמורים הכלולים בליבת כתב האישום, יהיה רשאי תובע לחתום על עסקת טיעון מקלה שאינה כוללת מעשים אלה. להלכה שנפסקה על פי דעת הרוב מספר נגזרות בכל הנוגע ל"ליבת המעשים הפליליים": מהלכה זו נגזר, למעשה, רף ראיות דה פקטו גבוה יותר, בלתי שוויוני ובלתי ניתן לבקרה, בכל הנוגע למעשים החמורים בתוך ליבה זו. מהלכה זו אף נגזרת הגדרה בלתי ברורה לליבה זו, אשר מאפשרת לתובע הפועל לגיבוש הסדר טיעון, שלא לכלול את המעשים החמורים, הגם שנחצה לגביהם רף "הסיכוי הסביר להרשעה". העותרות גם מבקשות צו ביניים, וזאת כדי לאפשר לבית המשפט לדון בבקשה לדיון נוסף מבלי שנקבעו בינתיים עובדות בשטח.