התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ בדרישה כי הדירקטורים לחברה ממשלתית ימונו באמצעות ועדת איתור חיצונית תוך פרסום שמות המועמדים.

התנועה לאיכות השלטון באמצעות עוה"ד אליעד שרגא ודניאל קירס עתרה לבג"ץ כי יוציא צו על-תנאי הדורש משרי הממשלה המוסמכים למנות דירקטורים בחברות ממשלתיות – לנמק מדוע לא יבחרו את שמות המועמדים לכהונה כדירקטור בחברה ממשלתית, אותם הם מעבירים לוועדה למינוי בכירים בחברות ממשלתיות, מבין המומלצים על ידי ועדת איתור חיצונית, המורכבת מאנשים ללא זיקות לשרים בממשלה ואשר עומדים בתנאים לכהונה כיושב ראש דירקטוריון חברה ממשלתית . וכן מדוע לא יפורסמו שמות המועמדים לכהונה כדירקטור בחברה ממשלתית, לכל המאוחר עם הגשת הטפסים של המועמד לוועדה לבדיקת מינויים (או מועד אחר שיקבע בית המשפט הנכבד, אשר יבטיח תקופה סבירה לדיון ציבורי בעניין המועמד טרם החלטת הוועדה). כן מבקשת התנועה צו ביניים עד בירור העתירה, לפיו לא ימונה דירקטור לחברה ממשלתית שלא באמצעות ועדת איתור ולא ימונה דירקטור בחברה ממשלתית ללא פרסום שמו לכל המאוחר עם הגשת הטפסים שלו לוועדה לבדיקת המינויים (או מועד אחר שיקבע בית המשפט אשר יבטיח תקופה סבירה לדיון ציבורי בעניין המועמד טרם החלטת הוועדה).
התנועה טוענת כי ביצוע מינויים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות כדין, באופן המתיישב עם עקרונות הדין המינהלי ובאופן אשר אינו מסכל את תכלית תיקון מס' 6 לחוק החברות ממשלתיות, מחייב, בנסיבות הקיימות, איתור מועמד על ידי שר באמצעות ועדת איתור. על השרים להפעיל את כלי ועדת האיתור העומד לרשותם: במציאות הקיימת, בה הרפורמה במינוי דירקטורים שוכבת כאבן שאין לה הופכין ושבה ועדת בדיקת המינויים אינה מגשימה את התכלית של תיקון מס' 6, מנגנון ועדת איתור מאפשר לשרים לבצע מינויים מבלי לסכל תכלית זו.

במצב הנוכחי, הגורם החיצוני לשר (ועדת בדיקת המינויים) נכנס לתמונה רק בשלב לאחר שהשר החליט על הזהות המועמד. מנגנון זה לוקח בחשבון ששרים יציעו מועמדים בעלי זיקות ונעדרי כישורים מיוחדים, ומלאכת הסינון של הוועדה לבדיקת מינויים אמורה להיות מוחלת על מי שכבר הוגדר כמועמד. במציאות העגומה הקיימת, מנגנון הוועדה בדיקת המינויים אינו מגשים את התכלית של מניעת מינויים פוליטיים, וזאת בטענה של העדר משאבים וכלים לשם ווידוא שהמועמד שהוצע על ידי השר אינו בעל זיקה הנעדר כישורים מיוחדים. המנגנון של ועדת איתור בנוי אחרת, באופן שאינו עלול להיכשל עקב משאבים צנועים או העדר סמכויות חקירה. במקום שהוועדה לבדיקת מינויים אמורה ליטול לידיה מועמד שאותר על ידי השר עצמו ולבדוק אם יש לו זיקות לשר, הרי וועדת איתור – מעצם העובדה שוועדת האיתור הינה חיצונית או למצער שרוב חבריה הינם חיצוניים – מביאה בפני השר רשימה של מועמדים ראויים שאותרו על ידה, (בין היתר באמצעות פרסום ברבים), ובכך יש כדי להביא לכך שהמועמד שיוצע על ידי השר לא יהיה, מלכתחילה, בעל זיקות אל שר. כך, מפריד המנגנון של ועדת איתור בין הסמכת השר להכריע מיהו המועמד הטוב ביותר – אותו משמר מנגנון ועדת איתור – לבין הפיתוי למנות מקורבים, אותו מנטרל מנגנון ועדת איתור, באמצעות גיבוש מוקדם של מספר מועמדים ראויים על ידי גורם שהינו חיצוני לשר.