משיקולי מינהל תקין צריך לקחת מהיועץ המשפטי את האחריות לפרקליטות – יוסי יעלי
הצבור אינו שבע רצון מתפקוד הפרקליטות ולכן גם אינו שבע רצון מתפקוד היועץ המשפטי לממשלה הממונה עליה. ליועץ המשפטי לממשלה אין ממונה והוא עושה כרצונו כמו המלך לפני מאות שנים. התנהלות זאת אינה עולה בקנה אחד עם העיקרון של ריבונות העם במשטר דמוקרטי.

במשטר דמוקרטי הצבור בוחר בהנהגה שתנהל את עניני המדינה. בישראל היועץ המשפטי לממשלה מנהל את שירותי הפרקליטות לפי הבנתו ולראש הממשלה אין יכולת להשפיע על תפקוד מוסד ביצועי זה למרות שהוא נמדד על הצלחת כל שירותי הזרוע המבצעת בבחירות – כולל הפרקליטות. זה כשל לוגי של משטר דמוקרטי אבל מעבר לכך זה כשל מעשי חמור: הציבור הביע את דעתו על כשלון תפקוד הפרקליטות בסקר שנערך ע"י חברת גיאוקרטוגרפיה בחודש יולי 2008 :
http://www.geocartography.com/?CategoryID=179&ArticleID=198&Page=2 .
הכשל של הפרקליטות נובע ממבנה הסמכויות שיש כיום ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ אמור להיות אדם מומחה בעניני חוק ( כמו שופט ) אבל לניהול הפרקליטות יש צורך במנהל שהתמחה בניהול ארגון גדול, ואשר יקדיש את רוב זמנו לניהול הגוף הביצועי שעליו הוא מופקד. אי אפשר למצוא אדם בעל ניסיון חיים מתאים לשני התפקידים, כי כל אחד מהם מחייב משרה מלאה והתמחות רבת שנים.
הכשל הגדול בפרקליטות עבורי הוא ריבוי עיסקאות הטיעון, שהוא מיכניזם שעוקף את מערכת בתי המשפט ובפועל מעביר את משימת השיפוט לפרקליטות, וזה אינו כשל של היועץ הנוכחי בלבד. כמובן שהשהיית כתב האישום נגד משה קצב מדגימה כשל בולט תקשורתי אבל הוא בסך הכל מייצג כשל מתמיד של הפרקליטות בהתמודדות עם משימה של הכנת כתב אישום.
היועץ המשפטי לממשלה אינו מסוגל לשפר את תפקוד הפרקליטות ( הוא אינו יודע מה זה לנהל גוף בצועי ) יתר על כן שם עצמו מעל כולם ( כמו המלך לפני מאות שנים ) כאשר הוא בולם נסיונות לבחון את תפקוד הפרקליטות ( הוא התנגד לבדיקת התנהלות הפרקליטות בפרשת חיים רמון ). לפיכך כיום הוא בגדר גידול פרא דמוקרטי. במשטר דמוקרטי כל בעל תפקיד ביצועי חייב להיות או כפוף לממונה שלו או עומד למשפט הצבור. לפיכך הצבור לא יכול להסכים לקיום משרה ביצועית שאין עליה בכלל שום פקוח. הפקוח חשוב לא רק בגלל חשש לשחיתות אלא גם כדי לנער גופים אימפוטנטיים כמו במקרה של הפרקליטות. לפיכך לא יהיה לציבור אימון בפרקליטות וביועץ משפטי שאינו חייב בדיווח לאף אחד על מעשיו או מחדליו, ואימון הציבור הוא מרכיב בסיסי במשטר דמוקרטי.

בישראל ישנה בעיה ( ברמה כזאת או אחרת ) של שחיתות במימשל, והצבור רוצה גם בקיום בלם להתנהלות הזרוע המבצעת. בשנים האחרונות היועץ המשפטי לממשלה מילא את התפקיד הזה ברמת הצלחה כזאת או אחרת, אבל אין הכרח להקריב את האחריות הניהולית של נושא משרה רק לצורך תפקוד הבלם להתנהלות הזרוע המבצעת.
במדינות שונות בלימת הזרוע המבצעת ממעשים שרירותיים ( עם או בלי שחיתות ) קבלה צורות שונות ( ובכל המדינות לא כולם שבעים רצון מהפתרון שנבחר ). כדי לתפקד כבלם טוב פרקליט המדינה צריך להיות חזק במעמדו כדי שלא יחשוש לחקור או לתבוע אפילו את הממונים עליו. את המעמד החזק ניתן ליצור על ידי מתן עורף צבורי ( בצורה של מועצת מנהלים צבורית ) שיכולה מצד אחד לתת עורף צבורי לפרקליט המדינה ומצד שני לרסן אותו ולפקח עליו כנציג הצבור בשם הדמוקרטיה.

המתנגדים לפיצול תפקיד היועץ המשפטי טוענים שפיצול התפקיד יחליש את היועץ ונדרש אדם חזק במעמדו האישי כדי לטפל בבעיות כמו חקירה והעמדה לדין של שרים וראש ממשלה כמו שקרה לאחרונה. גם על פי דבריהם של המתנגדים עצמם יש צורך באדם שיודע לנהל חקירה ושמעמדו חזק ולא למשפטן ממדרגה ראשונה. לפיכך לא קיים קשר תפקודי בין פעולת הייעוץ לממשלה לבין פעולת אכיפת החוק, ולכן לא בהכרח אדם אחד צריך להיות אחראי על שתיהן ( מה גם שכנראה אין בנמצא אדם המיומן בשתי הפעולות ).

בעית השורש של יועץ משפטי לממשלה בהסדר הנוכחי היא הבאה:
היועץ אינו מסוגל לנהל את הפרקליטות בצורה שתשביע את רצון הצבור גם אם הוא רוצה בכך . הסיבה לכך שהפרופיל המקצועי הנדרש לייעוץ משפטי והנחיית השירות הממשלתי בעניני משפט הוא של משפטן בעל ידע אישי מעמיק ועדכני בסוגיות משפט, ואילו הפרופיל המקצועי הנדרש לראש מנגנון אכיפת החוק הוא של מנהל ארגון גדול ( בעל ניסיון מוכח בניהול ארגון גדול ). כיוון שאי אפשר למצוא אדם בעל פרופיל מאוחד כזה ( שני הפרופילים מחייבים התמחות של שנים רבות ) יש הכרח לפצל את התפקיד לשני אנשים – אחד בעל פרופיל המשפטן המומחה והשני בעל פרופיל המנהל המוכשר בניהול.

אפשר לחייב את פרקליט המדינה לפני הוראה על חקירה או על הגשת כתב אישום של ממונה שלו לקבל הסכמה של ועדה צבורית שאינה תלויה בממשלה ואינה תלויה בו. ועדה כזאת יכולה לכלול למשל שופט/(ים) עליון/(נים) בדימוס שפרש/(ו), יועץ משפטי בדימוס ואולי גם היועץ המשפטי המכהן ואולי אפילו גם מבקר מדינה בדימוס. ההסכמה או אי ההסכמה יכולים להיעשות בהליך שלא יהיה גלוי בעת ההליך, אולם עליו להיות גלוי לצבור לאחר זמן מסוים, כדי לאפשר בקורת צבורית. יתכן שטוב יהיה אם ועדה כזאת תלווה את התהליך. ועדה צבורית ( בהרכב כזה או אחר ) תוכל לגבות את פרקליט המדינה בהחלטתו לחקור או להאשים שרים ( ומצד שני גם לרסן אותו במידת הצורך ).

היועץ המשפטי אמור להימדד לפי תמיכת פסיקות בתי המשפט בהנחיותיו
( אבל צריך שיהיה גם לציבור מיכניזם להביא נושאים להכרעת בית המשפט ). קבלה מוחלטת תמיד ומראש של חות דעת של היועץ המשפטי לממשלה אינה עולה בקנה אחד עם הרעיון של מערכת בתי המשפט שמכריעים בענינים על פי ערכאות עם אפשרות ערעור.
לעומת זאת פרקליט המדינה אמור להימדד לפי הצלחתו בתפעול הפרקליטות כארגון ביצועי.
תפעול הבלם לתפקוד הרשות המבצעת יכול להיעשות על ידי פרקליט המדינה כאשר הוא נעזר בפורום צבורי מעליו שבוחן את ענין הבלימה ( או מצד שני נותן גב צבורי לפרקליט ). בפורום מעליו רצוי שתהיה ועדה צבורית ( שהיועץ המשפטי יכול להיות אחד מחבריה – אבל בשום פנים לא יחיד ). ועדה כזאת יכולה לתת את הגיבוי הציבורי הנדרש לפרקליט המדינה מבלי שהיועץ המשפטי עומד מעל המדינה, חוקיה ואזרחיה.

ולסיום הערה: לא זו בלבד שהפרקליטות שמה עצמה במקום בית המשפט כאשר היא מבשלת בסיטונות עיסקאות טיעון, היא גם מצפצפת על חוקי הכנסת כי "היא מבינה יותר טוב מהכנסת מה החוק צריך להיות". קישור לדוגמא:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/195405
העובדה שהפרקליטות הפכה להיות גידול פרא דמוקרטי היא כיוון שהיועץ המשפטי לממשלה פטור מלתת דין וחשבון למישהו על מעשיו וכוח הוא משחית.

סיכום: היועץ המשפטי לממשלה אינו יודע ואינו מסוגל לנהל את הפרקליטות ולכן יש להפקיד את האחריות עליה בידי מישהו אחר.