פרשת מוני פנאן ז"ל כמשל- שוקי לבנון
התאבדותו של מנהל מכבי תל אביב המיתולוגי נפלה עלינו כרעם ביום בהיר,
האם העתונאים אכן לא ידעו כלום??
אם זה אכן כך, זו בעיה של העורכים שלהם, ואם הם ידעו ושתקו זו בעיה של כולנו.
בעברי שימשתי ככתב ספורט. האהבה לספורט הביאה אותי לכתיבה, תחילה במקומון ולאחר זמן לעיתון ארצי "חדשות" ז"ל.
סיקרתי את כל הקבוצות הירושלמיות הן בכדורגל והן בכדורסל. התוודעתי לפרטים לתרגילים ולאנשים שונים ומשונים. כמו מקסוואל ז"ל שרצה לרכוש את הקבוצות ונזרק מאיזו יאכטה , או אחד מאיר בר שייצג קבוצה פולנית שקטפה כותרות וכתבי אישום. תמיד הכסף היה קרש הקפיצה והנחיתה הלא סימפטית. ובצד תמיד בודדת צהובה וזוהרת הייתה "הקבוצה של המדינה" מכבי תל אביב.
אני זוכר שהכול נראה שם כל כך מסודר מאורגן ומשופשף עם בעלי תפקידים מקצועיים ומקצוענים למשל היה שם אדם בשם רוני שטייניץ ירושלמי במוצאו שהיה אחראי לטכסים…
משם חזר אלינו כיו"ר בית"ר בכדורסל ( כן היתה חיה כזאת והעלה אותם ללאומית..
"עם בית ספר כמו מכבי תל- אביב השמים הם הגבול אמר לי.."
וראיתי את חרדת הקודש שהתייחסו כולם,שופטים מאמנים ושחקנים למותג הצהוב..
אני זוכר שני מקרים..
רלף קליין ז"ל מאמן מכבי תל אביב משחק מול הפועל ירושלים שמובילה בבטחה כולם מריחים סנסציה ואני מדבר על ימים של 100 אחוז הצלחה מכבית בליגה ובגביע בארץ..
והשופט פשוט לא שורק עד שמכבי מובילה..כן זו לא אגדה אמיתי כחבילת ממתקי עלית שחילקו השחקנים טרם המשחק..
ומשחק נוסף צביקה שרף מאמן מכבי ווילי סימס מתעמת עם שחקן הפועל דאז קארטר" "המשוגע" כינינו אותו. ואז לפתע קרב אגרופים בין השניים סימס היזם.. והמשרוקית נדמה…
סימס המשיך לשחק כאילו כלום..
ומסיבת עתונאים שגרתית לאחר המשחק כעתונאי המום שאלתי את מאמן המכבים : "מה זה הסיפור עם סימס אתה לא היית צריך להוציא אותו?"
ומה ענה לי המאמן של המדינה:"היית שחקן כדורסל..??"
והמשיך הלאה..
לא, לא הייתי שחקן כדורסל אבל גם לא מתאגרף…
וחשבתי בליבי מה היה קורה אם זה היה קורה ההיפך..
למחרת אף אחד מהעיתונים לא התייחס פרט לעיתון שלי "חדשות " ז"ל.
וכך זה נמשך שנים, ושיאמרו המתחסדים מה שיאמרו במכבי חס מלנגוע..
וזה כל כך מטריד..
והיום כולם אומרים "לא ידענו…
אם אכן איש בתקשורת לא ידע וסלחו לי, אני לא מאמין לכם, אנחנו בבעיה רצינית.
בכלל כל התופעה של קשר בין עיתונאי למקורות המזינים אותו בין נושאי סיקוריו חמורה בעיני.
בעבודתי הנוכחית כדובר התנועה לאיכות השלטון נתקלתי בתופעה לא אחת כשהעברנו נושאי טיפול לכתבי תחום זה או אחר והם נמנעו מלפרסם ולעתים נשמעו לי כדוברי אותו משרד..ונאלצנו להעביר לעיתונאים "חיצוניים" שאינן מטפלים בתחום מעשה יום יום.
חומר למחשבה..