היועץ לענייני כאוס עו"ד מיכאל פרתם , סיו"ר התנועה
נראה כי תיאוריות הכאוס מלמדת אותנו רבות על מדע הממשל בישראל. עובדה – נשפך כוס תה בישיבת הממשלה ונבנית תחנת כוח באשקלון. כיצד אנו יודעים זאת? היועץ המשפטי היוצא, עו"ד מני מזוז, גילה לנו.
עו"ד מזוז היה עד ראיה לנעשה בישיבות הממשלה משך שש שנים. הוא ישב, התבונן, ושתק – עד עכשיו. ערב פרישתו הוא החל לגלות את מה שעיניו ראו ואוזניו שמעו ותוך כדי כך חשף את אחד הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל: המתכון הייחודי לתהליך קבלת ההחלטות.

מר מזוז תיאר זאת בפשטות : "היום יש כאוס" ו- "… השרים והמנכ"לים… לא מסוגלים לקדם תהליך מסודר של קבלת ההחלטות." (הארץ 20/1/10). אגב – מר מזוז צריך להתבייש בעצמו על כך שהוא משתמש במילה בלועזית "כאוס" כאשר יש חלופה מצוינת בעברית שורשית: "בלגן".
נכון שישנה גוזמה בדברי היועץ המשפטי לממשלה. הוא מתעלם מנושאים שהממשלה מטפלת בהם כהלכה . בוודאי ידוע לו כי עובדי המדינה והיועצים הרבים שוקדים יום ולילה עד אשר יושלמו עד הפרט האחרון כל תכנית לנסיעה לחו"ל או להשתתפות בכנס של השר ופמלייתו. זאת לא עבודה פשוטה. ישנם מאות כנסים ונסיעות ופלא שכוח האדם הזעיר שמופקד על הנושא מצליח להשתלט על הכול. אל לנו לזלזל בעבודת הקודש של תכנון לוח הנסיעות. עובדה: מעולם לא הקימו וועדת חקירה על היעדרות נציגי ממשלה מכנסים. זאת בגלל שהנושא מטופל בחריצות וביעילות – כיאה למדינה מתקדמת. מושבי ביזנס קלאס (או מחלקה ראשונה במקרה של מר נתניהו) אינם הפקר!
כמובן שישנם נושאים אחרים שהממשלה מרגישה לפעמים את הצורך לקדם כגון חינוך, בריאות, תשתית וכו'. אולי הם פחותים בחשיבותם מאתגר ההשתתפות בכנסים אך, מה לעשות, גם הם נמצאים אי שם על סדר היום. גם הבוחרים מדי פעם מתעניינים בהם. אין טעם אפוא לוויכוח בין השרים האם בכלל צריך תהליך קבלת החלטות מבלד הכאוס. מתי שהוא ייאלצו השרים להזדקק לו – ולו למראית עין.
כאן נוכל להסתייע בתיאוריות הכאוס. כל אזרח מן השורה יכול להתבונן מסביבו ולראות במו עיניו שבונים בניינים וסוללים כבישים. אכן משהו קורה בזמן שתהליך קבלת ההחלטות בממשלה, ולבטח גם ברשויות אחרות, נראה כתקוע ומתואר כ- "כאוטי". אין מנוס מן המסקנה היא שישנה אמת בתיאוריות הכאוס וכי החלטות הממשלה נחרצות ע"י גורמים שאין להם כל קשר נראה לעין לנושא. נפנוף כנפי הפרפר ביערות הגשם בדרום אמריקה יפתור את בעיית התקצוב של ההשכלה הגבוה – אולי זה ייקח זמן – אך בוא יבוא.
אם כבר הודלף הסוד ע"י היועץ המשפטי אז על הממשלה לצאת בקמפיין מיידי על מנת להסביר לציבור כי ישנה הגיון בבלגן וכי רומא לא נבנתה בין לילה. אך בכל אופן יתכן והממשלה תצטרך לספק מנגנון נוסף של קבלת החלטות. לא מן הנמנע כי אלה שאצה להם הדרך יתעקשו על הדרישה כי השרים יתייחסו באופן ישיר לגופם של הנושאים העומדים על הפרק. (המלעיזים יגידו שלשם כך מקבלים השרים משכורת.) דרישה פשוטה – על הנייר.
קל מאוד להגות את הביטוי "תהליך קבלת החלטות". אך כל בן אנוש יתקשה להתמודד עם המבנה הסוריאליסטי של ממשלות ישראל. גם אין טעם רב בניסיון. מדוע לשבור את שיניך בניסיון להעביר החלטות מסודרות בענייני משרדך כאשר אתה עתיד להיות מוחלף תוך פרק זמן קצר ועדיף בהרבה להתרכז בהבטחת ההישרדות הפוליטית ע"י מתן צ'ופרים לחברי מרכז?
תתפלאו לשמוע אך במדינות שלא למדו לנצל את תיאוריות הכאוס מטילים על כל שר להגיש לממשלה ולציבור כולו תכנית פעולה מפורטת למשרדו, הכוללת יעדים מוגדרים הניתנים לבדיקה. רעיון שמרני למדי. קשה להאמין כי בתרבות הפוליטית המתקדמת במדינת ישראל ירצו להזדקק לרעיונות כה מיושנים. בקשה לתכנית פעולה שקופה חתומה בידי השר תיתקל בחוסר הבנה מוחלט.
אולי הדרך הנבונה היא להתחיל בקטן. משהו שניתן להתגבר עליו. שר שיתחיל עם מטרה בר השגה יתחזק מן הניסיון החיובי ויצבור ידע רב.
לשם כך הייתי ממליץ להתחיל עם ניסוח תכנית פעולה משרדית בנושאים שיכולים כל עובדי המשרד להתאגד סביבם. בשלב ראשון יתבקש כל שר לגבש ולהגיש תכנית פעולה לשיפור התפריט במזנוני משרדו. ניתן לכל שר להגדיר מה בעיניו הוא "שיפור" אך נבקש רשימה כתובה של צעדים הניתנים למדידה. אם יצליחו לעמוד במשימה זו – השמיים הם הגבול (וזה מחזיר אותנו לנושא הנסיעות).