פרשת עוה"ד אורי קורב- מבט מבפנים, פסח כהן
לפסח כהן, סטודנט בקליניקה לאיכות השלטון "קו הטוהר" במכללת "שערי משפט" יש מה לומר על "פרשת אורי קורב" וכן, הוא נכח באותו אירוע המכוכב היום בתקשורת – מבט אחר.
זכיתי להשתתף בסדנה על "טיעון וחקירת עדים" שהנחה עוה"ד אורי קורב ב"מכללת שערי משפט". זוהי סדנה חווייתית, בה הסטודנטים מקבלים אירועים דמיוניים ועליהם להכין את טיעוני החקירה הראשית ו/או הנגדית. דרך העברה של החומר הזה היא ע"י סימולציה, בה אחד הסטודנטים משחק את תפקיד "העד" הנחקר , מספר סטודנטים לפי תורם קמים בכדי לחקור אותו (תחילה חקירה ראשית ואח"כ נגדית), והמנחה עצמו, אורי קורב, למרבה האירוניה, משמש כ"שופט באולם בית המשפט" ותפקידו שוחק בכבוד וברצינות הראויים.. כמובן שבנוסף לכך, מלמד עו"ד קורב נושאים עיוניים הקשורים לעקרונות של חקירות עדים למיניהן. האווירה הינה של חוג מצומצם וסגור (מבלי שהדבר יצביע על היעדר אחריות על הדברים שנאמרים בפורום הזה).
כך קרה שאורי קורב, בניסיונו להעביר לנו תמונה כמה שיותר קרובה למתרחש לא פעם בבתי המשפט, הזהיר אותנו מפני המחשבה הטרומית (והמוטעית) מצד עוה"ד המצוי, המייצג לקוח בביהמ"ש, ש"השופט קרא והעמיק בכתב האישום או הגנה שהצגנו לפניו וכולו דרוך ומוכן לקראת הישיבה המסוימת הזאת בהליך המשפט". הבהיר לנו שיש לשים לב לנקודה הזאת; לא תמיד השופט הספיק להכין את עצמו כראוי, מאבד קשב (בעיקר בשל עומס) ואף הצביע על דרכים "להשיב" את השופט אל עיקר הנקודה שאנו חפצים להוכיח. אורי קורב, יחד עם ציון התופעה, הביע בהחלט תרעומת על קיומה. אולם, כולנו הבנו את כוונתו הנקודתית הזאת ואינני מאמין שאיש מאיתנו קבע עמדה שלילית כלפי השופטים, כאילו משקפים בהזדמנויות מיוחדות הללו את טיבה של מערכת המשפט בישראל. הדברים התקבלו בפרופורציה הראויה. הביטוי "חמורים" בא לציין את מחויבותם של השופטים למרות כל ההסברים למצבם, ובשום אופן את רמתם המשפטית או הערכית, בבחינת הטיית משפט או חלילה "על מכרם בכסף צדיק – ואביון בעבור נעליים", שזה הדבר המהותי והחשוב.
נכון הדבר שעו"ד קורב משתמש בשפה ציורית ועשירה הגם שכפי שהסתבר, אינה "אופטימאלית" ועלולות להיחשב כ"חמורה" בעולמו של המשפט.

החשש כעת הוא שאחד הסטודנטים קיבל הנחיות או יזם זאת בעצמו, לנצל את הדברים האלה של אורי קורב בכדי לסלק אותו מן הדרך כפרקליט מוביל מצד התביעה כנגד אולמרט. אם להסתמך על תכסיסים מן הסוג הזה הנהוגים בדמויות מוכרות בקרב עוה"ד, (כגון, הטרדת עדים, הכפשה/קעקוע מעמדם של עדים או ב"כ היריב וכיו"ב) במטרה להשיג יתרון בשדה הפורמאלי והמשמעתי, במקום שזה יהיה בשדה הדיון המהותי-משפטי. דמויות מן הסוג הזה "מככבות", כך עולה החשש לכאורה, ב"צוות האסטרטגי של אולמרט". למרות שכולנו מבינים שזה חלק מהמשחק, כאשר הדבר הופך לפרקטיקה בל-תנותק מן עשייה (ובמקרה זה בבניין ההגנה) – שיטה כזו מעידה על נורמות פסולות שאין מנוס מלהוקיע. אין שום סיבה, מלבד סילוקו של אורי קרוב מן הזירה, שבעטיה מישהו מצא לנכון למסור את הקלטות לעיתונות- ייחרב עולמו של אורי קרב ככל שייחרב. אף לא תלמיד אחד (מתוך כ-25 לערך) "יצא חוצץ" להגנת השופטים או לשמירת קרנה של מערכת המשפט בישראל, כאשר נאמרה הביקורת הזאת אף אחד לא יטען שמסירת הקלטות לגורמים שנמסרו, כוונתה הייתה לתמוך בדברי אורי קרוב, מבלי שמצפונו יניח לו. כאן מדובר באינטרסים אישיים (אפילו לא פוליטיים-רעיוניים) ובפרנסה גרידא במקרה הטוב או ב"תרגיל מסריח" במקרה הפחות טוב; או בשניהם יחדיו. קשה להשתחרר מן התחושה הזאת. והמחיר, כל כך כבד ובלתי מוצדק גלפי אורי קרוב והמסלול המפואר שכבש ביושר.

הדבר המגוחך ביותר הוא להיעלב בשם קודשי המשפט למיניהם ובמקום להיערך לטיפול במערכת השפיטה וחולשותיה היכן שקיימות—לבחור בהרחקת אורי קרוב מהתביעה כנגד אולמרט ובכך להעניק למבצעי המעשה המרושע והאנוכי הזה, תוצאות בדיוק כפי שהם זממו!!!
יחד עם זאת, ללא ספק קיימת "יותר מאי-נוחות" בקרב הסטודנטים ב"מכללת שערי משפט", בידעם שבין כתליה נמצא תלמיד, עורך דין לעתיד, אשר קנה את הפרקטיקה הנלוזה הזאת כקרדום לחפור בה, במקום עשייה משפטית ברמה האתית הנדרשת ע"פ החוק.