האם הציבור הישראלי יודע להתמודד עם הדמוקרטיה? גיל נעמן
מדינת ישראל נחשבת כדמוקרטיה המערבית היחידה במזה"ת, ואנחנו כאזרחי ישראל מתגאים בכך ואף מקפידים להזכיר זאת בכל פעם שאנו מתמודדים עם האשמות שונות כלפי ישראל.
האם הציבור יודע להתמודד עם העובדה?
הכותב הינו פנסיונר של מערכת הביטחון.

דמוקרטיה היא צורת משטר המאפשרת לאזרחי המדינה לבחור באופן חופשי וחשאי, בין גישות מדיניות חברתיות שונות כפי שמיוצגות על ידי מפלגות שונות. במשטר דמוקרטי יש הפרדה ברורה בין הרשויות השונות:
הרשות המחוקקת האמורה לייצג את הציבור הרחב ולחוקק חוקים;
הרשות המבצעת האמורה להוציא לפועל ולממש את רצון הציבור כפי שבה לידי ביטוי בתוצאות הבחירות ומכלל החוקים הנוצרים ברשות המחוקקת;
הרשות השופטת האמורה לבחון, לאור החוקים והערכים של המדינה, האם אדם חברה או מוסד ממשלתי חרג מהמותר על פי החוק או פעל בניגוד לערכים הבסיסיים של החברה בה אנו חיים.

פורמאלית אכן מדינת ישראל עונה על ההגדרות הנ"ל ומהווה דמוקרטיה. אולם האם אנחנו, הציבור הישראלי יודעים כיצד להתנהל עם משטר דמוקרטי? האם אנו יודעים לנצל את האפשרויות העומדות לרשותנו במטרה לגרום לרשויות השונות לפעול לטובתנו? האם אנו יודעים לנצל את הכלים הדמוקרטיים במטרה להעניש או לתגמל, פוליטיקאי שפועל או שאינו פועל לטובת האינטרס ששלח אותו?

ברצוני לטעון כי לא רק שאיננו יודעים לעשות כך, אלא התנהגותנו כאזרחים פוגעת במערכת הדמוקרטית וגוררת את ישראל למעמד של משטר ביורוקרטי המנוהל על ידי ביורוקרטיה ממונה אשר לאזרחים אין כלל שליטה על המינוי ו/או על האינטרסים העומדים מאחורי המינוי, ולאדם הממונה גם אין כל חובה לתת דין וחשבון לנו האזרחים לגבי עמדתו הפוליטית חברתית.

בשנים האחרונות , אפשרנו אנחנו האזרחים, לתת כוח רב לגופים ביורוקרטים כגון פקידי ממשלה, יועץ משפטי ואף לבתי המשפט, זאת מתוך ההנחה השגויה כי לנו האזרחים אין דרך להשפיע על המערכות הפוליטיות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, ולכן רצוי שמערכות ביורוקרטיות יפקחו עליהן.

הסיבה היא ככל הנראה קצב החלפת הממשלות במדינת ישראל. ממשלה ממוצעת החזיקה מעמד כשנתיים בלבד. תהליך זה גורם לכך שהפקידות המקצועית והיציבה בתפקידה, מהווה אלטרנטיבה נוחה ליצירת המשכיות שלטונית, ואילו אצל הפקידות יש תחושה של כוח הנובע מהיותה מקצועית וותיקה בתפקידה.

הפרדוקס הקיים הוא, שלמרות החילופים התכופים של ממשלות, אין אנו רואים שינויים מהותיים בנושאים האזרחיים, חינוך, חברה ובריאות. זאת היות וחילופי הממשלות מתבצעים אך ורק על רקע חילוקי דעות על נושאים מדיניים ביטחוניים ו/או אירועי שחיתות.

ניתן לזהות בציבור הישראלי תופעה של ייאוש מהיכולת להביא לשינוי הלכי הרוח הפוליטיים בדרכים דמוקרטיות, ולכן גם אנו עדים לחוסר מעש והעדר מחאה ציבורית ממשית.

מצב זה, עלול להביא אותנו לאסון חברתי וממשלי, ולשלול בסופו של דבר את זכות ההשפעה של האזרח על חיו במדינתו.

יש צורך דחוף להגיע לשינוי בשיח הציבורי במדינת ישראל, שינוי שמהותו יכולתנו להשפיע על פוליטיקאים לעסוק בנושאים אזרחיים הנוגעים לנו ביום יום, לדרוש מהם לממש את ההבטחות הניתנות במערכות הבחירות, לדרוש מהם מחויבות לנושאים ולא לכסא או לעסקה פוליטית , לבצע פעולות נדרשות גם כאשר התוצאות החיוביות לא יהיו בקדנציה שלהם.

ניתן לממש זאת בקלות יחסית בכך שכולנו ננצל את הנגישות הקיימת היום לחברי כנסת ולפוליטיקאים באמצעות האינטרנט, נביע דעתנו, נדרוש התייחסות רצינית לנושאי החינוך , החברה והבריאות ולא נסתפק בהכרזות מלאות חשיבות בנושאי בטחון ושטחים (אין כמעט פוליטיקאי אחד שלא התבטא בנושא האיראני, גם אם ידיעותיו בנושא לא משמעותיות בלשון המעטה, לעומת זאת יש רבים שלא אמרו מילה על נושאים חברתיים מאז נכנסו לתפקידם).

חשוב שאנו האזרחים, נפסיק להצביע למפלגות על בסיס אידיאולוגיה אנכרוניסטית של סוציאליזם מדיני (החזרת שטחים והסכמי שלום) מול האנכרוניזם הבית"רי (של ארץ ישראל השלמה ). שנפסיק להתייחס לאיומים, האמיתיים, הקיימים על מדינת ישראל כתירוץ לא לדרוש ממנהיגנו לקדם נושאים אזרחיים.

אולי יש מקום שנצביע למפלגה שתכריז כי העומד בראשה שואף להיות שר החינוך ו/או הבריאות בכל ממשלה שתקום. שההסכם הקואליציוני לא יהיה על נושא השטחים, אלא בעד קידום החינוך והבריאות.

לסיכום – חיוני שאנו האזרחים נממש כוחנו הפוליטי ולא נתמסר לפוליטיקאים. חשוב שנבין ונלמד את הכוח הקיים ברשותנו במסגרת התהליכים הדמוקרטיים ונממש אותם.

גיל נעמן
הכותב הינו פנסיונר של מערכת הביטחון.