ללמד ילדים אתיקה אזרחית -זהבה חן
הביטוי או תחום הדעת "אתיקה" נשמע לרבים, כתחום כבד משהו, פילוסופי- אקדמי ואפילו מצטייר כארכאי. תחום שרחוק מאוד מתפיסת העולם של הילדים בגיל הרך ובגילאי בתי הספר היסודי ושקשה מאוד ללמדו הלכה ולהטמיעו גם למעשה..
*זהבה חן -מנהלת מרכז אזרחות, המכללה לאיכות השלטון בישראל

ובכל זאת, המכללה לאיכות השלטון, מאמינה ש"אתיקה" יכולים ללמוד גם צעירים מאוד. נקודת המוצא שלנו הייתה להתחיל את הלימוד וההטמעה כבר בחטיבה הצעירה כשערכי הדמוקרטיה, האתיקה ואיכות השלטון הופכים לחלק בלתי נפרד מהשיח ומהשפה בגן. התכנים מותאמים לגיל וליכולת הרגשית של הילדים בהתייחסות לסביבת החיים הקרובה והטבעית של הילדים.
קוד אתי אינו תקנון, הוא נגזר מחזון בית הספר, מפרק וממשיג את ערכיו ומתרגמם הלכה למעשה לא רק לנורמות התנהגות ראויות ורצויות של הפרטים בקהיליית בית הספר, אלא כתשתית לדרכי עבודה פדגוגיים שעל פי ערכיו יבחרו ויפותחו תוכניות העבודה.
תהליך יצירת קוד אתי בית ספרי יוביל ליצירת תרבות אזרחית ראויה באקלים הבית ספרי. הקוד מתבסס על חוקי מדינת ישראל שהם הסף להתנהגות חברתית ומציב רף מוסרי לחבריו. בתהליך יצירת הקוד הבית ספרי, מאותרים הערכים שעליהם הסכימה קהילת בית הספר בדרכים דמוקרטיות כמו: דוגמא אישית, אחריות, מעורבות, כבוד, שקיפות, כנות, יושר ויושרה, הגינות, חברות, טוהר מידות, מחויבות, נאמנות, נתינה, סובלנות, ענווה, צניעות, עזרה הדדית, שיתופיות, שוויון ועוד.
פיאז'ה, פסיכולוג חינוכי ידוע, טען שרבים המקרים בהם אדם קובע לזולתו כיצד עליו להתנהג כאשר הוא רואה בערך שלו ערך אוניברסאלי ומתחיל לחייב את האחרים לנהוג כמוהו . את התופעה המסוכנת עליה מצביע פיאז'ה, ניתן למצוא בחברה כוחנית או עבריינית שיש לה קוד אתי: לחבריה המפרים אותו צפוי גזר דין מוות ולחברה החיצונית, איתה באים במגע, צפויות השלכות הרסניות מבחינה חברתית וכלכלית. "גיוס" המורים, ההורים, התלמידים והקהילה לתהליך יצירת הקוד האתי המושתת על חוקי המדינה ימנע במידת מה סכנה זו.
על פי התיאוריה של היידר, ייחוס הסיבתיות להתנהגות, מאפשר חיזוי התנהגויות באמצעות הבנת העולם החברתי ושליטה בו. היידר הניח, שלכל תופעה התנהגותית יש סיבה שהניעה וגרמה לאותה התנהגות. חשוב "לקרא את המפה" בקהילת בית הספר, לאתר את ההתנהגויות הלא ראויות ולבדוק היכן ניתן לשנות. עקרון ההשתנות בא לידי ביטוי בייזום תהליך יצירת הקוד האתי בבית הספר מתוך שאיפה לחולל שינוי משמעותי באקלים האתי הפנימי.
הפסיכולוג קלי, הצביע על שלושה מימדים: מובחנות, עקביות וקונצנזוס שהם מקורות המידע החברתי שבאמצעותם מיחסים לאירוע סיבות פנימיות וחיצוניות: התגברות האלימות, חוסר כבוד, חוסר נימוס, נורמות התנהגות שאינן ראויות, כל אלה הביאו לנסות ולחזות מציאות אחרת באמצעות לימוד והטמעת ערכים. המסר והמודלים שהוצגו בפני התלמידים הצעירים היו שקוד אתי והתנהגות ראויה הם המפתח לחברות טובה, ליחס של כבוד בחברה ולהישגים לימודיים.
עם יצירת הקוד האתי והשקתו בבית הספר, האחריות והמחויבות להטמעת הערכים עוברת לכל פרט בקהילה באמצעות אזרחות פעילה, המקנה משמעות של עשייה, מעורבות חברתית, הזדהות ושייכות לקהילה אזרחית המכבדת את ערכי החברה ושלטון החוק במדינת ישראל.
דוב רפל מסכם בספרו "משנתו הפילוסופית של הרמב"ם" את חשיבות האתיקה כפי שמצטיירת מכתבי הרמב"ם: " האדם השומר על חוקי המדינה, יכול להיחשד אזרח ממוצע מושלם, אם ישמור על החוק תהיה התנהגותו בהתאם למינימום המוסרי הנדרש מכל אזרחי המדינה. החוק איננו יוצר דמות של אדם מוסרי אידיאלי כי אם של אדם מוסרי מינימאלי. לעומת, זאת, מעצבות תורות המוסר, כל אחת על פי דרכה, דמות של האדם המוסרי האידיאלי…"
הרמב"ם התייחס לדברים אלה מאות שנים לפני הקמת מדינת ישראל והשכיל לשרטט את הדמות המוסרית הראויה. לתפיסתו, אזרחים שומרי חוק מבצעים את המינימום הנדרש ואילו הקוד האתי מציב רף גבוה יותר לכל פרט בחברה המאפשר את קיומה של חברה ערכית.
התשתית הערכית ליצירת הקוד האתי הבית ספרי היא מגילת העצמאות המשמשת כחזון מדינת ישראל. הערכים הגלומים בה הם האור לפיו מובלים תהליכי יצירת הקוד האתי. חוקי מדינת ישראל הם הסף להתנהלות החברה הדמוקרטית, כאשר השאיפה היא להעלות לרף את ההתנהגות המוסרית של הפרטים בחברה. חינוך ילדים צעירים לאתיקה ואיכות שלטון יצמיח אזרחים צעירים שאתיקה היא נר לרגליהם והם אשר יחוללו את השינוי המיוחל בנורמות ההתנהגות החברתיות והשלטוניות.
הערות שוליים
1. יהודה פריד מביא את דברי ז'אן פיאז'ה- פסיכולוגיה ומתודה, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, 1984, עמ' 67- 70. פיאז'ה מביא את ההתפתחות המוסרית של הילדים כתנאי ומזהיר מפני כפיית החלטות ערכיות של הפרט על סביבתו. לכן תהליך יצירת הקוד האתי על ידי כל השותפים בבית הספר חשוב במיוחד.
2.דברי הרמב"ם ומשנתו, בספרו של ד, רפל, פרקים במחשבת היהדות, ע' 10.