רשומון – מרוויחים אהבה / סתיו בסר
רציתי להרוויח את האהבה שברחה לה
להרגיש אהובה ושייכת לעולם אליו נזרקתי
אז איפה האהבה התחבאה לה בבית?…

בין בקבוקי השתייה שפוזרו, בערימות האנשים שהצטופפו בכיכר, בין ההורים שצעקו לשוויון ילדיהם בחינוך ובחברה, בין המורות המגיעות רציתי להרוויח את האהבה שברחה לה מידי יום לעבודה, בין הכרזות המשוטטות בכבישים, בין ההומלסים שבחרו למחות, בין המפעלים שבחרו לעשוק, בין פועלי התעשייה שביקשו הערכה, במרגלות ההר בפיקניק משפחתי ,בין מדפי המרכולית כשאמא אוחזת בילדה הבוכה , בין מנהלי בתי ספר לתלמידיהם , בלב אמהות לבנותיהם בחודשי ההתבגרות, כל בוקר מחדש….כשיצאתי לשוטט

אז רציתי להרוויח את אהבתי לחוש באמת ,להרגיש אהובה ושייכת לעולם אליו נזרקתי
בלי שנשאלתי….

אז איפה האהבה התחבאה לה בבית?…

בבית אמרה לי אמא שלי תלמדי טוב ואוהב אותך יותר,בבית השכנים אמרו לעידן תכין שיעורים ואחבק אותך,"תחזיר כשמרביצים" שידעו שאתה גבר,אני אהיה גאה בך אמר האב לילדו, תצטיין בלימודים אמרה הסבתא לנכדה ואז…..תלמדי על כינור ואז כולם יאהבו אותך בשל ניגונך,תעשי מעשים טובים למען נזקקים ואז יעריכו ויאהבו אותך יותר,תחייכי לכולם ואז הם יחושו קרובים.
…תתלבשי יפה ואז יאהבו אותך יותר אחרים לצידך, דברי בלשון גבוהה ,היי עדינה ומנומסת, כדי שיאהבו אותך החברה הגבוהה ,תלמד לדרוש את שלך,אל תחשוש כי אז יעריכו אותך, עיזרי למורה , תתנדבי להיות איתה בכל פעולה ותחושי את אהבתה , תלכי לחוגים ותתפתחי ואז מהרבה מקומות ידרשו את קרבתך, דברי בציניות אולי בהומור ואז יחשבו שאת מקורית ויצירתית ויתקרבו אלייך אנשים נוספים מהחברה,אל תראה שאתה נעלב, קבל בבדיחות את מרות החברה, הראה שזה קל וחשוב למרות שזה קשה ועצוב,ולא תמיד צודק…מצאי את הדרך ללב כל אדם…כשתצטרכי אותו פעם …יהיה גם שלך

אל תתחברי לכל אחד…תבדקי את איפה שחשוב שתהיי שייכת, תזמיני אלינו את ההיא…שאבא שלה הוא…ואתה…אל תתחצף למורות,דבר בכבוד למורות ,אתה לא חייב להסכים עם מה שהן אומרות,אבל לעולם לא תתחצף והן יגמלו לך,הן תדענה שאתה דעתן ויאהבו אותך…
ועכשיו בתי ..תתחבקי איתי כי כיף לי איתך…ולהיות איתך,את אדם נפלא !

ויצאתי לחפש אותה גם בבית הספר
המורה בכיתה חייכה למי שהצביע, ליטפה את הראש למי שהכניע בדבריו בעת הויכוח בכיתה ,מי שהתנדב לפעולה חברתית יהיה אותו תלמיד שיזכה באהדת המורה, מי שישב וילמד היטב יוכיח לחבריו והוריו שהמורה מצויינת ויש להוקיר את עבודתה, גם אם בדרך ,בצנעה ובשקט עשתה את
עבודתה מורה עמיתה בעד הון כסף. תלמידה שמחברותיה המקושטת היו לדוגמא, תלמידה שהגישה שיעורי רשות ולא חובה, המורה שדרשה עבודות בזמן קצר ורק את העדפת להגישה בזמן,
התלמיד השתקן, שלא הוציא הגה מיותר השיעור, תלמידה חנפנית שהחמיאה ללבוש המורה והציעה עזרתה בתלושי הנחה, התלמיד שהגה המצאה מדעית בזכות הוריו,החליט מנהל בית הספר שהוא ממקורביו, תלמידה שלא הלשינה על המורה שדיברה בטלפון נייד בשיעור,זכתה לאותות של אהבה,
תלמידים שכתבו למנהל התיכון מכתב סליחה בשם חבריהם על מעשי קונדס זכו להוקרת צוות הניהול על גילוי נאות של אחריות, יו"ר מועצת תלמידים שחיזק ענישה לא חוקית לתלמיד אחר בהוראת מנהל בית הספר, חברי מועצת תלמידים שחיפשו אהבה …ומצאו להיות מבצעי חגיגות ולא עמדו לצד תלמידים נזקקים בעת האשמת המורות, מנהלת שהצהירה על אהבת תלמידים ובפועל הנשירה אותם לפני מבחני הבגרות, אורלי המורה למתימטיקה שהציעה לתלמידים מסויימים ללכת לים ביום מבחניהמיצ"ב,התלמיד שהוכה זכה בהרגשות אשמה וגם ברגשות כנים של אהבה מצד מורתו, הגננת שהעמידה לשעה בפינה את עמית כי דיבר משך בצמה לחברה,ונתנאל שהעתיק עשרים פרקים מספר תהילים כדי שיהיה קרוב לאלוהיו וילמד באהבה את מורשת עמו…
כן, חיפשתי סוגים שונים אהבה גם בבית הספר , במיוחד קשה היה לי למצוא אותה כשידעתי
שהתלמיד שהיה רעב ויצא בלי רשות לקחת פרוסת לחם מהשרת,נהדף בעורמה מחוץ לכותלי בית הספר ומסתובב ברחובות עירי כל בוקר…כדי שאמו קשת היום לא תדע שסילקו אותו מהמוסד שהיה אמור לחנך,לקבל,לאהוב ,לסייע,לחבק,להעניק סיוע רגשי, להגיש גם סעד גשמי….

אז יצאתי להרוויח אהבה גם ברחוב הסואן שהרעש חיבקני במלוא עוצמתו
והרגשתי שייכת לאבן ולזפת,לעץ ,לפרח אמנון ותמר ,לחרציות ולסייפנים שקישטו את כיכרות העיר,
ליופי המסולף שזרם בעורקי, כי יש רק ארץ אחת ויש לה פוטנציאל רציני להיות נהדרת באמת.
שוחחתי עם נווד שמחה על היעדר תקציבי המדינה היהודית לסייע לו לעבוד במקצוע אותו למד בארץ מולדתו , פגשתי את אמא של רון בתור למקבלי קצבות הסעד,והיא השביעה אותי שלא אגלה לאף אדם בשכונה,שכך היא מאכילה את ילדיה, הכרתי את חמדת שהתאלמנה לא מכבר ואין לה כסף לשלם לטיולים בבית הספר שילדיה רוצים לצאת,ומנהלת בית הספר מסרבת להוציאם במסגרת חינוך חינם,

פגשתי את אהוד שביקש לכתוב לראש העיר על…ועדיין לא יודע לכתוב, כי להוריו לא היה די כסף ללמד כתיבה תלמיד דיסלקטי , להירש שרצה להתקשר לאהובתו מעבר לים,כי המדינה"זרקה" אותה מחוץ לתחומה,פתאום אחרי שמונה שנים נזכרו שהיא לא יהודיה , למחמוד שטייל עם נערה וחשש משוטר שיעצור ויקרא לו ערבי –הביתה לשכונה, לנעימה שבאה לעבוד במשק בית אצל מעבידה חדשה שלא מעוניינת לשלם לה את הנסיעה , גם פגשתי פיליפינית צעירה שטיילה לאט בין קרני השמש עם גברה קשישה בכיסא גללים- כי לילדיה המבוגרים אין זמן לצאת עם אמם לטיול יומי והיא שאלה,איך אדבר איתה אם איני מבינה עברית בכלל?…הוסיפה הסייעת הפיליפינית, אצלנו הילדים מוקירים את הוריהם ומקדישים להם ימים של אהבה ולא איי חיבה.
לצורף הצעיר שניסה למכור מרכולתו באמצע מדרכוב…שבחנותו עמלה ילדה לנקות את הריצפה כדי לשלם עבור ספרים ומחברות, נכנסתי לחנות ענקית לחפש שתיה קלה ומצאתי את רן צורח על הרצפה כי לא קיבל במבה מאמו שצעקה עליו בלי בושה: "ככה לא אסתכל עליך בכלל, מי יאהב ילד בוכה כמוך?" את סולימאן פגשתי באגף הגבינות שסיפר בגאווה שיש לו חבר יהודי שנתן לו עבודה מכובדת כזו-להמליץ על גבינות לבנות…, בתור לקופה פגשתי את רעות , סטודנטית לתואר שני בחינוך,ששוקלת לעבוד בבנק עם ניירות, פגשתי את רופאת המשפחה בשוק הירקות בפינת העיר שציינה לי בסוד שאין ידה משגת לקנות מוצרים בחנות הסופר העירונית, עזרתי לגב' לאה לסחוב את סליה לאוטובוס כי כולם שכחו שהיתה מבוני הארץ הזו…ואין היא יכולה כבר יותר משנה לקנות לעצמה חולצה חדשה .
בתור לאוטובוס פגשתי קשיש אחר שסיפר על בניית תל אביב בעשר אצבעותיו ובצערו הגדול-שאינו יכול לעזור לנכדיו לממן את לימודיהם באקדמיה , פגשתי את הגב' רוחמה שדיברה על הספר האחרון שפרסמה שהפך ללהיט בין קוראיה ולשטנה בין אנשי הרוח המלוקקים מהאוניברסיטה, היא הרחיבה וספרה לי ספק בציניות ספק ברצינות שילדי ישראל לומדים מספרי המתח שלה על חברה מתוקנת ועזרה לחלש ורק בחלונות הגבוהים דורכים על כבודם של ספרים, ככה זה שיש אהבה ואחוות חברים, אפילו לא סופרים…בנסיעה למרכז ירושלים פגשתי את אפרים ,שסיפר לי בלהט על מפעל חייו המטפח כתיבת סיפורי ילדים על אחווה וידידות בין ילדים,אלא שהמורות לספרות דחו אותו וגם הפיקוח, כי אין בסיפורים ממש רוח…
בבית הקפה כיכר ספרא ניגש אלי אדם גבה קומה, בצעדים מהוססים וביקש סליחה… ואת…מה תעשי בשבילנו , בשביל ניצולי השואה כשהמדינה היחידה שלנו לקחה מאיתנו את האפשרות לחיות בכבוד

ללא בושה,כן ,דווקא בירושלים עיר מליון התיירים,הכנסים והדתות,עקובת הדם ומלחמת האמונות,דווקא ממנה ציפיתי ליותר אהבה לאנשים…לילדים,לסבתות מכל הצבעים.
ציפיתי לאהבת האדם, אפילו מחבושי הכיפות והכובעים שילדיהם משתרכים אחריהם בצעקות רמות, הלומי פטישים מפלסטיק ונודפי עשן סיגריות דווקא בשערי הצדק של האלוה שלנו,
גם כאן ביקשתי את אור האהבה.

פניתי לבית הקברות, ושם כולנו שווים למראית עין… למי שכיסיו מלאים ייקבר קרוב לחבריו,משפחתו וקרוב לאלוהים. ומי שידו קצרה ואין הוא מגיעה לכיסו, יתרחק נא מהשורה בראוייה ,וינוח על משכבו בשלום בקצוות ,בין שולי הכביש לחומה המסתירה, למי שיש קשרים…ינוח ולא ידבר לעולם על מקום קבורתו בין עצי הזית לפרחים הצהובים בשבילי הגן השקט, אבל גם אמא שלי, היתה שם לצידי, כן , התיישבתי על קברה והזלתי דימעה.

לא אבוש ואספר לך אמא איזו מדינה יש לנו, כאן באמצע החיים ,באמצע המתים בששים ושתיים שנה למדינת היהודים, שלחמת על אדמתה ובנית אותה ברמ"ח איברייך, במוחך הקודח באהבה לכל אדם במיוחד למסכן, לצולע, לרש ולפיסח, לאמא של גד שנתת לה מפינו לפיות ילדיה,לזאב השקדן שהיום הוא רופא ב"הדסה", היינו גאים בך בסתר ליבנו כשרכשת לו ספרי לימוד ,ואנו ישבנו בספריה הציבורית במרכז העיר ,התחברנו אל העולמות הטובים והמרתקים וטבענו לא אחת בין ספרי הקודש לספרות הטובה, בין בוגקוב,ויקטור הוגו לעמוס עוז,בין ס. יזהר לברדיצ'בסקי

ורק לפעמים אמא…הסתכלנו בבושת לספרי הזימה…את יודעת אמא , "כולנו ילדים של החיים".
וכל זאת לתפארת מדינת ישראל !