תגובות לההערה לסדר על פרשת ענת קם ואורי בלאו -שוקי לבנון
העניין נראה לי מוזר מאוד. אם נפעל על פי ההיגיון שאנשי החדשות לא יכולים לעבוד בלי הדלפות של מסמכים סודיים, אז למעשה, הם צריכים להיות זכאים לשאול כל חייל לגנוב מסמכים עבורם.
לאחר שהם יקבלו את זה, הם יתחילו משא ומתן עם הצבא ועם הממשלה על החזרת המסמכים בתנאים שלהם. מאוד דומה למצב של המשא ומתן של הילדים על האפיקומן של פסח. האם זה לא כך?

דן אילת

שמי ג.פ.
שרתתי בסיירת מובחרת ואני עובד בפיתוח בטחוני קריטי.
לדעתי ברור כשמש שיש להעלות לחקירה נוקבת ע"י גורמים מוסמכים ומוסכמים לפחות 3 נושאים שכשלו בהם במערכת הבטחון:
1) עבירה על פסיקות בג"ץ ע"י ראשי מערכת הבטחון בשטחים?!
2) הפקרות בטחון שדה.
3) התנהלות השב"כ – למשל – השב"כ חזר בו מההסכם עם הארץ/בלאו – לא תקין: פגיעה בדמוקרטיה וגורם לדרדור יחסי עיתונות מערכת הבטחון.
אין ספק שקם בצעה עבירה.
אין ספק גם שקם בצעה שרות עצום לדמוקרטיה הישראלית ע"י חשיפת הפרשות.
אין ספק שבלאו והארץ היו חשובים לעניין.
העתונים האחרים כמו ידיעות בלעו את הכובע והכפישו אותם. וידיעות המצביעות על כשלי מערכת הבטחון הופיעו כהודעות התנצלות זעירות של " היום שאחרי ".
ישראל צריכה לספק מענה מגן לעיתונאים כמו בלאו שלא יחששו ממשלחת טניס זו או אחרת של ישראל.
חשיפת כשלים במערכת הבטחון והתנהלות לא חוקית שלה חשובה לצורך תיקון – זה קריטי לבטחון המדינה ואזרחיה.
כאזרח אשן יותר בשקט אןם אדע שראשי מערכת הבטחון עסוקים בהכנה להתמודדויות עם האתגרים הבטחוניים הבאים
ולא בהמצאה מחתרתית של מכבסת מילים לחיסולים לא חוקיים של מי שנראה להם.
כמו שזה נראה – בצורת ההתנהלות של החיסולים – עולות שאלות קשות –
למה חיסלו קלפי מיקוח אפשריים לשחרור שליט?!
למה חיסלו מקורות מידע פוטנציאליים למידע שלשב"כ כל כך חשוב למנוע גישה מכל העולם ואישת?!
בכבוד רב
כל טוב,
ג.פ.
—
ראשית הצנזורה אמורה לקבוע איפה הגבול הזה עובר.
שנית, בוודאי שיש הדלפות. אולם פרשת קם לא מתחילה בהדלפות היא מתחילה מגניבה של מסמכים מסווגים. אלפי מסמכים מסווגים. חלק מהשימוש שעשתה קם בגניבת המסמכים המסווגים היה העברתם לעיתונאי.
ענת קם עברה על החוק. היא היתה חיילת בשירות סדיר, מעלה בתפקידה, גנבה, רימתה וגרמה, או היתה עלולה לגרום נזק לבטחון המדינה.
אורי בלאו שקיבל ממנה את המסמכים, בהנחה שהינו אדם בר דעת, ידע, שלא מדבור כאן ב" הדלפה" אלא בזרם של מסמכים מסווגים גנובים. מכיוון שהוא לקח אותם, ועשה בהם שימוש, במקום לעשות את המעשה ,שכל אזרח במדינה היה חייב לעשות- היינו- להסגיר את קם למשטרה- הוא פושע לא פחות ואולי אף יותר מקם.

רות ד.
—
אין ספק, כי פרשת ענת קם ואורי בלאו מעוררת שאלות רבות. עורך הדין האמריקאי אלן דרשוביץ' כתב על מערכת של איזונים ובלמים במדינה דמוקראטית והבליט בתוכם את תפקידה המרכזי של התקשורת בבקרה על מעשיהם של הממשלה והצבא. הוא השווה בין מקרה זה בו מעורב עיתון הארץ זה לבין פרשת מסמכי הפנטגון שהועברו לניו-יורק טיימס בשנת 1971. כאן נחשפו מעשי ממשל ארצות הברית במלחמת וייטנאם שנתיים לפני הסכם הפסקת האש שנחתם בפאריס. למרות ניסיונו הרב נדמה לי כי עו"ד דרשוביץ' בהיותו חי במדינה שמעולם לא חוותה פלישה צבאית על אדמתה, אינו יכול להבין את ההבדל בין המקרים. החשיפה בשנת 1971 הראתה את חוסר האמינות בין הצהרות ממשלת ארצות הברית לעמו. במסמך הוצגו אנשי ממשל מנסים ל"תחמן" את עמם כדי להרוויח נקודות בדעת הקהל ולאפשר לעצמם מרווח נשימה להמשך ניהול המלחמה על פי הבנתם. במקרה של ענת קם נגנבו מסמכים צבאיים מבצעיים וחשיפתם עלולה לגרום לנזק בחיי אדם. עצם החזקתם אצל גורמים שאין אפשרות לסמוך עליהם גורמת לצורך לשנות תכניות ולבזבוז משאבים יקרים. גם אלה הדוגלים בחופש העיתונות נעים באי נוחות לאור המקרה. במדינה הנמצאת במאבק מתמיד, לעיתים קיומי, יש לערכים של חופש הביטוי התקשורתי נופך מעט אחר. לא מובנת התנהגותו של עיתון הארץ התומך באורי בלאו. לא מובן מדוע המסמכים אינם מוחזרים במלואם. לא מובן כיצד חייל או חיילת מרשים לעצמם את החופש להחליט איזה מסמכים יקחו לביתם ובאילו ינהגו על פי התחיבותם בהצטרפם לצבא. אם דיעותיהם/ן האישיות אינן מרשות להם לשרת בצבא בתפקיד רגיש שיהיו הגונים ולא יתנדבו אליו מלכתחילה.
——————————————————————————–
בנוסף, ואולי חשוב מכל. המאבק שלנו עדיין חי ובועט. סליחה. יורה והורג. מעשה הגניבה שבצעה החיילת ענת קם אסור לו להישנות. חשוב שכל חייל וחיילת החשופים למסמכים סודיים ידעו כי מדינה הנלחמת ברציפות יותר מיובל שנים, אינה יכולה להרשות לעצמה את אותה רמה של חופש הביטוי השמורה למדינות החוות מלחמה פעם ביובל
דניאל זיסקינד
——-
העניין נראה לי מוזר מאוד. אם נפעל על פי ההיגיון שאנשי החדשות לא יכולים לעבוד בלי הדלפות של מסמכים סודיים, אז למעשה, הם צריכים להיות זכאים לשאול כל חייל לגנוב מסמכים עבורם.
לאחר שהם יקבלו את זה, הם יתחילו משא ומתן עם הצבא ועם הממשלה על החזרת המסמכים בתנאים שלהם. מאוד דומה למצב של המשא ומתן של הילדים על האפיקומן של פסח. האם זה לא כך?

דן אילת

—-
לדעתי יש קוו מאוד דק בין פגיעה בביטחון המדינה לבין אזרחות טובה או לחלופין שמירה על הדמוקרטיה .איני רוצה שנשוב לשנים עברו של צנזורה נוקשה שאין לה הצדקה במשטר דמוקרטי ומאידך שלא תהיה אנרכיה ועיתונאים אחראים יודעים מתי נחצים גבולות. במקרה של קם נחצו גבולות אם נכון הדבר שגנבה מאות מסמכים מסווגים.
יאן יחזקאל כהן
—
זאת תגובתי— בושה וחרפה. ובואו נבחון את חופש הביטוי שלכם, ותפרסמו גם את זאת הפעם.
http://www.atzuma.co.il/israelimedia/

צאלה

—
פעולתה נעשתה מתוך מניעים אידיאולוגיים לחלוטין , לא בשגגה ,לא בטעות חד פעמית אלא כפעולה

מתמשכת ,ללא רשות מאיש , לפיכך זוהי פעולת ריגול לכל דבר וענין.

פרנסתו של העיתונאי אינה מענינת אותי כאזרח מן השורה. אותי מעניין בטחון המדינה שלי – ובטחונה נפגע עקב מסירת מידע מסווג לאדם שאינו מורשה לכך.

הטרנד המוזר ,שבו כל איש שמאל מבקש להתבלט על חשבון בטחוני -אינו מקובל עלי.

איני מתפלא שעזמי בשארע עשה זאת , ויש לו גם ממשיכי-חזונו.

אינני מוכן לקבל שילדה צעירה מחליטה לעשות "סדר במדינה", כי זה היה חינוכה מבית אביה.

שלמה ע.