הצעת חוק התכנון והבניה – הצעה פגומה הן בתוכן שלה והן בהליך היווצרותה -יוסי יעלי
במאמר זה נסקור את הצעת החוק מבחינה ציבורית, נתמקד בפגמים העקרוניים
של תוכן הצעת החוק וצורת הבאת החוק לקריאה ראשונה בכנסת, ונדבר על ההתיחסות הראויה של הציבור להצעה.

א. התיחסות לתוכן
מבחינת המהות נושא התכנון והבניה עוסק בשני ענינים:
1. נושא תכנון הבניה
2. הליך אישור תכניות

מדינת ישראל הופכת להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם. במצב כזה צפוי חכוך גדול בין תושבים, כאשר פרויקט שיכול להיות טוב לאחד עלול לפגוע באחר, ועל כן הנושא של איכות התכנון, תוך התחשבות בשיקולים של טובת התושבים בשכנות לפרויקט מוצע, חשוב פי כמה מאשר במדינות אחרות. ענין זה קרוי תכנון סביבתי. לפיכך בזמן תכנון הבניה של פרויקט מוצע יש לשים דגש חזק על ענין התכנון הסביבתי יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. הצעת החוק אינה מתחשבת בצורך של הקפדה על תכנון סביבתי ואינה כוללת שום הסבר הגיוני להעדר טיפול בנושא זה.
בהליך המתואר בהצעת החוק לאישור התוכניות ניתן חופש הרבה יותר לועדות המקומיות לגבי המצב הנהוג היום, וזאת כדי לפשט הליכים ולהגיע למצב של אישורים מהירים יותר של פרויקטי בניה, אבל ההליכים האלה אינם מבטיחים שהתכנון יהיה ראוי ויוצרים סיכון של יצירת מפלצות תכנוניות בסיטונות.

הציבור הזדעזע מפרשת הולילנד שהתגלתה לאחרונה כאשר התפוצצה בפנים ההנחה, שועדה מקומית תפעל תמיד לטובת הציבור בהחלטותיה, ולא מדובר בעיר שולית, אלא בעיר גדולה כמו ירושלים. כמו כן התפוצצה בפנים ההנחה שאין צורך בהידוק מנגנון הבקרה על הועדה המקומית. לעתים נראה שהזעזוע היה גדול בגלל ענין השחיתות שנלווה אליו ולא בגלל הכשל בעצם ההחלטה. הרי הפרויקט הזה עמד מול העינים של כל הקהל ולא היתה תגובה ציבורית במשך שנים.

בדרך כלל אין לציבור זכרון ארוך מספיק לגבי פרשיות שמתגלות. פרשה בעלת מאפינים דומים היא פרשת מגדלי חוף הכרמל בחיפה. בחיפה הועדה המקומית נתנה היתר בניה לפרויקט שאינו מתחשב בשיקולים סביבתיים של טובת הציבור ועל כן כיום עומדת מפלצת ארכיטקטונית לדיראון עולם ממש כמו פרויקט הולילנד. כל זאת קרה הרבה שנים לפני פרויקט הולילנד ולא נלמדו מספיק הלקחים מהאירוע.

לא לפני זמן רב פורסם על החלטת הועדה המקומית בגליל התחתון להתיר בנית מפעל מזהם באזור התעשיה ציפורית שאמור להיות איזור תעשיה ירוק. המתנגדים להחלטה נזקקו לפניה לבית המשפט בניסיון למנוע הקמת מפעל כזה , וכנראה אפשר למלא ספר שלם בדוגמאות נוספות.
המכנה המשותף לפרויקטים אלה הוא כשל בתכנון סביבתי שבושל על ידי ועדות מקומיות ( גם של ערים גדולות ). המסקנה המתבקשת ממצב זה היא שיש למצוא מכניזם נוסף שישמור על התכנון הסביבתי הראוי מפני הועדות המקומיות. הצעת החוק עושה בדיוק את ההיפך. על פי ההצעה יהיה לועדה המקומית יותר חופש לקבל החלטות הפוגעות בציבור מבחינת תכנון סביבתי. על פי הצעת החוק הועדות המקומיות יוכלו לקבל החלטות זריזות בלי לבדוק נושאים לעומקם.

תיאור מענין של צורת העבודה של ועדה לתכנון מקומי ניתן למצוא בקישור הבא:
http://rotter.net:80/forum/scoops1/18396.shtml
הארכיטקט שמואל גלבהרט, שהיה סגן ראש עירית חיפה ויו"ר הועדה המקומית בחיפה מתאר 7 פרשות בועדה המקומית בחיפה, שכל אחת מעידה על סגנון עבודה בלתי ראוי וחלקן כנראה אפילו גובלות בפלילים או אפילו עברו את הגבול. תיאור זה משקף מה עלול לקרות לעיר אם תתקבל הצעת החוק במתכונת שאושרה בקריאה ראשונה.

ב. הליך הכנת הצעת החוק
הממשלה החליטה בועדת השרים לעניני חקיקה הצעת חוק בעל היקף גדול במיוחד ( מעל 200 עמודים ) מבחינת מספר הסעיפים שבו מבלי שהיה זמן סביר לציבור להעיר הערות על ההצעה, וכנראה מבלי שהשרים ידעו בדיוק על מה הם מצביעים (מי בכלל מסוגל לקרוא הצעת חוק כל כך ארוכה בזמן של ימים בודדים?). כמו כן לא צורף להצעת החוק שום מסמך המסביר את השיקולים שמאחרי הנוסח המשפטי של הצעת החוק. הצעת החוק הוגשה כמו גנב בלילה, וכך יצא שכל ההליך המזורז של הגשת הצעת החוק הינו בושה לדמוקרטיה במדינת ישראל. הגדיל לעשות ראש הממשלה אשר ניסה להסוות את הביזיון הזה והתיחס להצעת החוק כאל "פישוט הליכים לסגירת מרפסת".

ג. מה צריכה להיות התיחסות הציבור לפרשה?
על אף שראש הממשלה הצליח לכפות את רצונו והעביר בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק בלתי ראויה יש בין חברי הכנסת לא מעט אנשים טובים שרוצים לפעול לטובת הציבור. ניתן לעזור להם על ידי עיסוק בנושא ללא הפסקה ולחזק את ידיהם. אסור להרפות מהלחץ הציבורי בענין זה וצריך להתמיד בו ללא ליאות גם אם מחר תבואנה פרשיות חדשות בנושא זה או אחר. התמדה בעיסוק בנושא היא הסיכוי הטוב לתיקון המשגה שנעשה בהצעת החוק. בנוסף צריך לעורר את חברי הכנסת אשר עדיין אינם ערים להשלכות החוק ולהביא לתשומת לבם את חשיבות הנושא ואת ההשלכות של הצעת החוק.

יוסף יעלי – חיפה