קיץ של עידוד על הפנים- עו"ד חיים שיבי
1.ריקודים
בסמוך לצומת קניון ממילא – המקום החם של העיר – חוסמת את המכונית שלי חבורת צעירים משולהבים נושאי דגלי לאום. אני מבין שהם מעודדים את צה"ל אחרי פרשת המשט. זה יפה ונוגע ללב. אבל יש משהו מנותק מן המציאות במעגלים המשולהבים שלהם שהופכים עתה לריקוד כחול-לבן.
זה הקיץ – או זאת מדינה שיש לה חום?
* העתונאי עו"ד חיים שיבי חבר ועד אגודת העתונאים בירושלים וחבר נשיאות מועצת העתונות.

היתה מלכודת משט. היא היתה בעיקרה מלכודת של מיתוג ותדמית. נפלנו בה. אנחנו משלמים מחיר מדיני. הדרג המדיני והצבאי לא עבדו בתאום מלא בהליך קבלת החלטות המבוסס על מידע מודיעיני ועל בדיקת תרחישים מפוכחת. הם עבדו שלא בתאום מלא בהליך קבלת החלטות שלא היה מבוסס על מידע מודיעיני מלא וללא בדיקת תרחישים מפוכחת.
זה נשמע מוכר לעייפה מסידרת ועדות חקירה קודמות (בראשות שופט) אחרי כשלים קודמים.
אלא שהלחץ להקמת עוד ועדת בדיקה שאינה ממסד החוקר את עצמו – בא מבחוץ. לאמריקנים חשוב שנחקור את עצמנו. לאירופים חשוב. לא לנושאי הדגלים שלפני. הם לא מבקשים לדעת מה קרה ואיך למנוע כשלים שעלולים לעלות בחייהם הצעירים. הם רוקדים במעבר החצייה.
הם רק רוצים לעודד.
תמים. חביב. הזוי.

2. רוצח
בדרך לתל אביב מכונית אחת מזגזגת לי בין המסלולים. חותכת אותי לפתע ומהר מימין לשמאל. מתייצבת לפני. זה צפוי. זה מוכר. אני עוקב אחריה.
היא עושה תרגיל נוסף של חיתוך חד ופתאומי ומשנה מסלול תוך כדי עקיפה. אני קורא להם הרוצח של היום. יש שניים כאלה בדרכים שלי בכל יום. יש את זה שעומד באמצע מסלול כי מתחשק לו. ויש את זה שחותך מסלולים.
הוא חדל לרגעים בסמוך לצומת שואבה. עומדת שם ניידת של משטרת התנועה. אורבת. ממשיכה לעמוד. הוא חוזר לנהיגת הזיג-זג בעיקול שאחריה. זה לא סיפור של מהירות. זה סיפור של שינוי מסלול מואץ, כדרך נהיגה נמשכת. מדובר בנהיגה אלימה.
כמה שנים יחלפו עד שמישהו במשטרת ישראל יקלוט ויממש את הרעיון המהפכני הבא: הפעלת מכוניות "בלבוש אזרחי" עם שוטר סמוי שנוהג בכביש ככל האדם.
עד שהוא מאתר נהג מסכן חיים – ומזדהה.
מורה לו לעצור. קונס אותו על אתר.
קונס מיד וחזק.
זה קורה ביעילות אך ורק בתחום הקנסות על חניה אסורה. שם הפיקוח ההדוק על מה שמותר ומה שאסור. הם כל הזמן שם – הפקחים האלה. בכל מקום.
זה לא קורה בתחום הצלת חיים בכבישים.
קטן עלינו.