זה השער מושחתים יבואו בו וייצאו צחורים כשלג – ד"ר מאיר גלבוע
הרגל שבועטת בכדור מתחלפת – רק השער נשאר – זה השער מושחתים יבואו בו וייצאו צחורים כשלג – או איך להפלות לטובה את המושחתים הבכירים בחסות החוק
*ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק,
לבלוג "הרמת מסך"
http://meirgilboa.wordpress.com/

מידי פעם עולות הצעות להגביל את משך חקירות המשטרה ולקצרן, לכאורה כדי לקצר את עינוי הדין של החשודים והנאשמים. הצעות אלו, מפלות לרעה בחסות החוק את העבריינים ה"קטנים", מעוטי היכולת, המגיעים משכבות נמוכות, ומפלות לטובה את בעלי המאה ואת החשודים בעבירות של שחיתות ומקילות עליהם, ללא כל הצדקה. מה שמדאיג הפעם הוא שההצעה מגיעה מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה

איני מתפלא שבמדינה כשלנו, בה השלטון שבוי מזה זמן רב על ידי ההון או הטייקונים בפי התקשורת, עולות חדשות לבקרים הצעות להגביל את משך חקירות המשטרה לתקופות קצרות וקצובות.

בעבר העלו הצעה כזו, שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן והשרה לשעבר רוחמה אברהם-בלילא. גם מהעובדה ששני אלו הגישו הצעות כאלה לא נדהמתי. השר לשעבר פרידמן היה שר לעומתי לכל מערכת אכיפת החוק ומונה לתפקידו זה על ידי אדם שנחשד ומואשם במעשי שחיתות חמורים ואף המשיך להגן עליו לאחר שנפתחו הביקורות והחקירות נגדו, והשרה לשעבר רוחמה אברהם-בלילא שנחקרה במשטרה, ואך כפסע היה בינה ובין העמדתה לדין בגין פשע.

אך, לא הבנתי מה המניע של ח"כ דב חנין להציע הצעה דומה. נכון, חשובות לו זכויות אדם ובעיקר זכויותיהם של בני השכבות החלשות, אך בין עקרונות אלו ובין הגבלת משך זמן החקירות אין ולא כלום. עדיין לי הסבר גם ליוזמת היועץ המשפטי לממשלה (מעריב 7.6.10) לחקיקה המגבילה משך חקירות.

בין הטיעונים המופרכים להגבלת משך החקירות ניתן למצוא פגיעה בזכויות חשודים להליך הוגן, פגיעה ביכולת ההגנה שלהם, עקב שכחה שהזמן גורם, פגיעה בפרנסתו של חשוד ועוד. נכון, טיעונים כבדי משקל, אלא שהעובדות והנתונים מצביעים על תמונה שונה לחלוטין – אפילו הפוכה. החקירה ברוב גדול של המקרים מסתיימת תוך מספר שבועות מאז נפתחה. לפי נתונים שפורסמו על ידי מרכז המחקר של הכנסת, מתוך כל תיקי החקירה שנפתחו ב – 2006 רק 3% עדיין היו פתוחים בסוף 2007. כלומר 97% מחקירות שנפתחו בשנת 2006 נסגרו תוך שנה וחצי. אפילו מבין התיקים שנפתחו בתשעת החודשים הראשונים של 2007, 17% בלבד היו עדיין פתוחים ב – 31.12.07. שיעור התיקים הפתוחים משנים קודמות אפסי. להערכתי, המצב מאז רק השתפר.

אם כך, "המתנת" החשודים וקורבנות העבירה להחלטה על הגשת כתב אישום או על סגירת התיק היא קצרה מאד. לכן ברור, שהטענה של מציעי תיקון החקיקה שכביכול "נגד אזרחים רבים פתוחים תיקי חקירה במשך שנים", אינה עומדת במבחן המציאות.

אם כך, כדאי לבדוק למי באמת ניסו לסייע שני השרים לשעבר וגם חבר הכנסת, התמים משהו. אציין, כי ההצעה אינה כוללת הגבלה של חקירה בעבירות, שעונשן הוא מעל 10 שנים.

רוב החקירות בגין עבירות קלות או קלות יחסית (עד 10 שנות מאסר) מסתיימות תוך שבועות או לכל היותר חודשים מעטים. נשארים בחקירה, בין אם בחקירה גלויה ופעילה ובין אם באיסוף מודיעיני, תיקים בעבירות חמורות, כגון אונס, רצח ושוד מזוין, שטרם התגלה החשוד בביצוען או שאין די ראיות להגשת כתב אישום. לכן החקירה נמשכת וטוב שכך, ובכל מקרה העונש על עבירות אלו הוא מעל 10 שנות מאסר.

חלק אחר מהתיקים עוסקים בפשע מאורגן, שלא תמיד נמצאות ראיות מספיקות להגשת כתב האישום תוך כדי מעצרם של החשודים. במקרה זה, יש הצדקה מלאה להמשיך את החקירות גם מעבר לשנה או שנתיים ואפילו שלוש (אם כי, איני סבור שיש מקרים שתיקים כאלה נשארים פתוחים תקופה ארוכה כל כך, אם לא הוגש כתב אישום). נשארות חקירות ממספר סוגים, שהעונש בגינן נמוך מעשר שנים, והחשודים בהם הם הזוכים העיקריים בפיס שמציע היועץ המשפטי לממשלה: מקרים בהם זהות החשוד ידועה, אך הוא מסתתר או נמלט לחו"ל או חשודים שמאיימים על עדים, משמידים ראיות או משבשים את החקירה בדרכים אחרות, ובכך גורמים להתמשכותה. רק חלק קטן ביותר מהחקירות נמשכות זמן רב כתוצאה מרשלנות של חוקרים או של תובעים.

הקבוצה הגדולה ביותר של חקירות מתמשכות היא בשל עבירות צווארון לבן, מעשי שחיתות ובעבירות אחרות של בעלי תפקידים בכירים. כמעט העונשים בכל העבירות הללו נמוכים מעשר שנות מאסר.

מציעי החוק מסייעים כמעט אך ורק למושחתים הבכירים ולבעלי ההון שנגדם או נגד מקורביהם מתנהלות חקירות בגין מעשי שחיתות. כל הנמקה אחרת היא בבחינת זריית חול בעיניים והטיעונים אינם מעוגנים בנתונים עובדתיים.

החקירה בתיקים אלו מורכבת מאד, החשודים עושים מאמצים רבים לטרפד את החקירה ולמשוך אותה ואחר כך לטעון לעינוי דין בגין התמשכות החקירה (זה מזכיר לי את האדם שרצח את הוריו ואח"כ ביקש הקלה בדין כי הוא יתום). על כן, יש לאפשר למשטרה לחקור בכלל ובתיקי שחיתות בפרט עד תום.

הצעת חוק זו, מאפיינת את הדיון הציבורי בישראל, בכך שהיא תלושה מהמציאות ואינה מעוגנת בנתונים. כשהנתונים סותרים את תפישת העולם של המתדיין, כמו במקרה זה, הוא פשוט מתעלם מהם או מפרש אותם בצורה יצירתית. ראוי שגם היועץ המשפטי לממשלה, שאמר שיש להילחם בשחיתות גם בחרב, גם ברומח וגם בכידון (ידיעות אחרונות 1.6.10), ישוב ויעיין בעובדות, המצויות במשרד עליו הוא ממונה, וייסוג מהצעתו. ייתכן, שראוי שהמאבק בשחיתות ייעשה גם בכלים מודרניים יותר. אם בכל זאת, רוצה מר וינשטיין לעשות לקיצור הזמן שבין פתיחה בחקירה ובין הגשת כתב אישום, אני מציע שיתחיל בבדיקה משך הטיפול בתיקים על ידי הפרקליטות, ממש מתחת לאפו. אם כי, אני מעריך, שמאז מונה משה לדור לתפקיד פרקליט המדינה, היו שיפורים גם שם. עם כל הביקורת על המשטרה, הישגיה בתחום זה ראויים לציון.