הגטו האדום- אורית אגמי
הייתי בין מקימי ארגון ללא כוונת רווח בעולם החברתי. אני אוהבת ומעריכה את עולם העמותות והשינוי החברתי בישראל. מכירה ומוקירה את הפעילות שלו בכל התחומים – במאבקים על שיוון חברתי, במאבק למען איכות הסביבה, זכויות מיעוטים, זכויות נשים, זכויות של אנשים בעלי מוגבלויות ועוד – אבל, אני מאוכזבת. אני מאוכזבת מזה ששינוי חברתי בישראל צבוע בצבע אדום בוהק. למעשה, בישראל, להיות לוחם חופש ושיוויון, משמע- להיות ממחנה השמאל.
למאמר באתר סלונה
http://saloona.co.il/myblog/index.php/2010/06/24/%D7%94%D7%92%D7%98%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D/

העולם החברתי נעשה פוליטי במקום להיות חברתי נטו. הוא, רבותי, כמה שזה נשמע מוזר והזוי – גם מגזרי. למה לא שומעים קולות מחאה רמים של כל הארגונים החברתיים כש"דופקים את השחורים" (ותסלחו לי על הביטוי הפרובוקטיבי). איפה אתם כמתעמרים באתיופים ועכשיו בבנות מזרחיות בעולם החרדי? איפה נשמע קולכם? למה לא קמה צעקה גדולה ורק ארגונים כמו ארגון "אחותי" בא לידי ביטוי בעניין החרדי וארגונים אתיופים הם כמעט היחידים שדואגים להפרת זכויות הקהילה שלהם? אלה ארגונים שמוגדרים מראש כארגונים נגד אפליה של אוכלוסיות מסוימות, וכארגונים שמראש דואגים לזכויות הציבור שלהם – למה רק הם מתארגנים ומוחים? רק לסכסוך הישראלי פלשתיני יש התארגנות חוצת ארגונים. אני בעד. אני בעד להגיע לפתרון הסכסוך. אבל זו, רבותי, רק בעיה חברתית אחת במדינה הזו.
אני שואלת את כל העמותות הגדולות והקטנות לשינוי חברתי ולשמירת ערכי הדמוקרטיה בישראל, איפה אתם כשמקעקעים פה את בג"צ, שהוא אחד המכשירים הדמוקרטיים החשובים של מדינת ישראל? למה אתם לא יוצאים לרחובות באלפכם. למה אתם לא מפיצים עצומות של תמיכה? יוצאים עם קמפיינים? אתם, הארגונים, יודעים יפה מאוד לעתור לבג"צ בעניינים שונים ולהיעזר בו, אבל כשהחרדים וגורמים אחרים מזנבים בבג"צ, מזלזלים בו בריש גלי ויורקים על שלטון החוק – איפה אתם אז? מעבר לעובדה שבאדישות שלכם, אתם כורתים את הענף שמסייע לכם במאבקיכם – זו מעילה בתפקידכם כארגונים חברתיים. מעילה בכספים שמוזרמים לכם מקרנות.
איפה האגודה לזכויות האזרח, איפה שדולת הנשים, אגודה למען יהודי אתיופיה, טבקה, והקרן החדשה לישראל בהפגנת המונים למען שמירה על שלטון החוק ובג"צ בפרט? זו רק רשימה נבחרת של כמה ארגונים וקרן אחת. רשימה של כמה מהבולטים שבהם. הפרת זכויות בישראל לא מצטמצמת רק לסכסוך עם הפלשתינאים. יש עוד נושא אחד או שנים שיש להיאבק עליו בקול רם.
אתם מתפלאים שהותקפתם? אתם מתפלאים שנעמי חזן הפכה לשק החבטות של הציבור והקרן החדשה לישראל אותה היא מייצגת? הסיבה היא שהעולם החברתי הפך לפוליטי. נעמי חזן היא אדם פוליטי, שהרבה שנים ייצג מפלגת שמאל. הבחירה שלה על ידי הקרן החדשה היתה בגדר אמירה.
אני מכירה אישית דובר של אחת העמותות החברתיות ששייך באופן מוצהר לצד הימני של המפה הפוליטית. הוא נחשב עוף מוזר ודעותיו מוקצות מחמת מיאוס. משתיקים אותו כשהוא מתבטא. אני גם מיודדת עם כמה פעילים חברתיים יוצאי אתיופיה, שמעיזים ואומרים שהם ציוניים וגם זה לא ממש מקובל בחלק גדול מהעמותות. למה? למה הימין והמרכז הפוליטי לא יכול להיחשב חברתי?
אני בעלת מודעות חברתית גבוהה, הומניסטית ודואגת לאינטרסים הציבוריים של כל קבוצות המיעוט בישראל, נאבקת את מאבקם של האתיופים, הערבים, הנשים, העובדים העניים ביניהם עובדי הקבלן – אבל בשלב זה של חיי, לא רואה עצמי שייכת לזרם פוליטי מוגדר. אני פרגמטיסטית. אין לי מפלגת אם קבועה בבחירות. לאחרונה, הואשמתי על ידי מנכ"ל של אחד הארגונים החברתיים, שרואה עצמו כאדם נאור – כפשיסיטית ולובשת חולצה צהובה (כהניסטית…). למה? כי אני מביעה עמדות פרו-ישראליות? דעותיי אגב, אפילו לא פרו ממשלת ישראל, והעומד בראשה: יש לי ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה. אלה סתם עמדות פרו-ישראליות. אני ציונית, שומו שמיים. מביעה אהבה גלויה למדינה הזו שבה אני חיה ומגדלת את ילדיי. אהבה למדינה ולאזרחיה. אני רואה בחיים שלי כאן – לגיטימיים. לא פחות מחייהם של הפלשתינים.
אני קוראת לעולם החברתי בישראל להתעשת. לקבל בחיבוק את כל מגוון הדעות והעמדות הפוליטיות, לראות גם בדתיים, בתומכי מפלגות הימין והמרכז – פרטנרים לפעילות למען הבראת החברה הזו ולצאת מהגטו האדום.