צחי הנגבי- האיש והתופעה- היכן דבק בו הרבב? -שירה קלורפלד
קריירה מרשימה הייתה לו, לצחי הנגבי. כעת הוא ממשיך את עמלו בין כותלי בית המשפט, אך מן העבר השני.
אז היכן דבק בו הרבב?
*שירה קלורפלד, מתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה לאיכות השלטון

הוא למד משפטים ויחסים בינלאומיים. כיהן כחבר-כנסת ב-'ליכוד' עד פרישתו ל-'קדימה'.בכנסת ה-13 שימש כ- יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. התמחה בעריכת-דין במשרדו של רוני בר און. היה שר הבריאות אך במהרה הפך לשר המשפטים. במסגרת תפקידו הרחיב את סמכות בית-המשפט להיאבק בתופעות של אלימות במשפחה, עודד חקיקת חוקים המאפשרים אזרחות וכינון ערכי הדמוקרטיה (בתחום האזרח מול הרשויות ועוד), חוקים לשיתופי-פעולה בין מדינת ישראל למדינות אחרות, טרח סביב חוק שירות הבטחון הכללי (שהיה ראשון מסוגו) האיץ חוק איסור הלבנת הון (שתרם למלחמה בפשע מאורגן ובסמים). בנוסף, כיהן כיו"ר ועדת חוץ ובטחון של הכנסת ה-17 שם השפיע על מערך המילואים וכן על המטה לבטחון לאומי (בעיקר בהשפעת ועדת וינוגרד).
קריירה מרשימה הייתה לו, לצחי הנגבי. כעת הוא ממשיך את עמלו בין כותלי בית המשפט, אך מן העבר השני.
אז היכן דבק בו הרבב?
לא תמיד אני מעוניינת להביע עמדה פומבית. למעשה, אף פעם. אבל היה משהו בלאות הזאת ובמיאוס הפוליטי – מבחינתי, ובעיקר בארשת הפנים שבישרה "נו, אז שיקרתי. לכם זה לא קרה?" – מבחינתו.
שקרן זו כמעט מחמאה פוליטית. מדוע? כי זה אומר שאתה לא גנב, רמאי, ממנה משרות או מפר אמונים… אתה רק שקרן. והרי כל שקר כמעט יכול להכלל תחת הקטגוריה של שקר לבן. תלוי את מי שואלים.
כשקרן בחיתוליו, ב-שנת 2004, התגלתה פרשת צחי הנגבי בדבר המינויים הפוליטיים והמשרות הפיקטיביות במשרד לאיכות הסביבה. ב- 2006, בעת משפטו כבר כשקרן מתקדם, ההאשמות שהוטחו בו היו הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות. ב- 2010 הורשע הנגבי במתן עדות שקר.
עצוב שמתוך ארסנל אישומים, דווקא זו הכרוכה בפעילות משפטית נשארה בעינה. לא עצוב, אלא מפליא. כיצד אדם שעסק במשפטים מרבית חייו, מרשה לעצמו לתת עדות שקר? כיצד יכולים הזוג הנגבי לצאת ממשפטם עם חיוך זחוח על פניהם – הרי בכל זאת, יצא הנגבי אשם עדות שקר? האם אין זו עברה מביישת בעיניהם? וכיצד בזכרוננו תחקק הזכייה ולא האשמה?
התשובה לשאלות אלו, צדקניות ככל שהן נשמעות, נכתבה לעיל – שתי פסקאות למעלה. שקרן זו כמעט מחמאה פוליטית. וזו בושה לנו, לא רק בגלל הלגיטימציה שניתנת לפוליטיקאים לנהל מדיניות של מרמה מתוך הידיעה שלא יקרה להם דבר וחצי דבר, אלא גם כי יש בכך ערעור חמור על הלגיטימציה שנותן הדרג המדיני, נבחרי העם, כלפי הרשות השופטת וכלפי שמירת החוק, הסדר והדמוקרטיה התקינה.
אות קלון מטביעה את מה שעדות שקר משקפת – סימן לגנאי. היא אמורה לחסום את דרכו הפוליטית של האדם כנבחר הציבור. בית המשפט חייב להטילה על צחי הנגבי מן הטעמים שהוזכרו לעיל. במדינה דמוקרטית ישנן שלוש רשויות – הן צריכות לפקח האחת על משנתה. אבוי לנו אם בנוסף לכל הצרות הידועות, נהיה מדינה המתירה ומקבלת הנהגה של שקרנים.