האזרח בעל הצביון האתני, מול המדינה בעלת הצביון הדמוקרטי – שירה קלורפלד
במדינתנו הדמוקרטית ההלימה בין החובות והזכויות האזרחיות אינה ברורה כלל. למעשה, הממשל מרשה לעצמו, מתוקף שיקולים בטחוניים, מתוקף שיקולים חברתיים-תרבותיים ומתוקף אי-אילו שיקולים, להתקין תקנות ולאכוף חוקים שפוגעים באזרחים.
* שירה קלורפלד מתמחה במחלקה לארגון וחברים בתנועה לאיכות השלטון

רובנו נגדיר את עצמנו כאזרחיה של מדינת ישראל היהודית דמוקרטית. נעיד על עצמנו שאנו נוקטים באזרחות פעילה – מתעדכנים בנעשה, מחזיקים בדעות אלו ואחרות, מפגינים אכפתיות וחוש צדק חזק שמנחה אותנו בחיינו האזרחיים. יכול להיות שהישראלי הממוצע אף מתעלה על כל אזרח במדינה מערבית אחרת, באשר למידת מעורבותו האזרחית. עד כדי כך חשובים לנו חיינו המשותפים במדינה.
ואולם – אם נפרוש את המקופל בדברים אלו – תתגלה בורותנו האיומה. חוסר ידיעה באשר למנגנוני הפעולה של הממשל יכול אולי להתקבל בכל מדינה מערבית – מלבד מדינה ישראל. במדינתנו הדמוקרטית ההלימה בין החובות והזכויות האזרחיות אינה ברורה כלל. למעשה, הממשל מרשה לעצמו, מתוקף שיקולים בטחוניים, מתוקף שיקולים חברתיים-תרבותיים ומתוקף אי-אילו שיקולים, להתקין תקנות ולאכוף חוקים שפוגעים באזרחים.
האם ברור לנו כי בחוק שירות הבטחון, מוארכת אחת לשנתיים תקופת השירות הסדיר ל36 חודשים במקום 30 חודש עקב מחסור בכוח אדם? האם ידוע לנו שאדם המכריז ש"תורתו אמונתו" – התגייסותו לשורות צה"ל נדחית כל זמן שהוא מחדש הכרזתו זו? האם עדיין נכריז בגאווה על דעותינו הפוליטיות, כאשר בתחומי חיים משותפים אחרים דעותינו לא נשמעות?
הויכוח הניטש בין מחנות "הימין" ו"השמאל" כלל לא חשוב לענייננו. כך גם ניתן לזנוח את השאלה בדבר מקומן של הדת והמורשת היהודית בסדר היום הציבורי. זהו עניין של עובדות בשטח, שבבורותנו אנו מתעלמים מהן. המדינה מפלה בין אזרחיה ולא רק שאינה מתירה להם לממש את זכויותיהם היסודיות, היא אף מקשה עליהם בכך. עצם הגיוס לצה"ל מונע, בעבורם רבים, אפשרויות של יציאה לעבודה ופיתוח קריירה אקדמאית (הזכות לחירות וחופש העיסוק), מימוש עצמי, שלמות הגוף, הזוכת לקניין ועוד. שלא לדבר על הפגיעה הכלכלית הנגרמת למשק מעיכוב כניסת המגויסים לשוק העבודה. הפגיעה בזכויות אלו היא מוצדקת, כל עוד מדובר בבטחון המדינה, שכל האזרחים שווי הזכויות והחובות לוקחים בו חלק.
אך האם היא מוצדקת כאשר ניתן לגייס אברכי ישיבות (כ5000 במחזור) ולא להאריך את משך השירות הצה"לי? ובניסוח אחר – מבין שני אנשים הניצבים על אותו תקן אזרחי, האם אנו יכולים לבכר זכויותיו של אחד על משנהו?
בארה"ב, בני כת האמיש הם אנשים דתיים החיים בצורה מבודדת לחלוטין מהחברה האמריקנית. ככאלו, הם לא דורשים מהממשל דבר (בבחינת כספים וזכויות מיוחדות) מלבד עצם היבדלותם. אזרחותם, לפיכך, אינה שלמה – לא מבחינת חובות אך גם לא מבחינת זכויות! לעומתם, הציבור החרדי הוא קבוצה דתית מעורה ביותר. הם מממשים את זכויותיהם האזרחיות (השתתפות פוליטית למשל), ובנוסף נהנים מזכויות נוספות. אולם, חוק חינוך חובה לא חל עליהם, חוק גיוס חובה לא חל עליהם… ולמעשה, בהכללה ניתן לקבוע כי החובות האזרחיות מהם והלאה. האם לנצח נאשים את הסדר הסטטוס קוו, שלמעשה אין לו שום תוקף חוקי אלא הצהרתי בלבד?
השאלה המתבקשת היא מהן מידותיו האזרחיות של אדם במדינתנו. אין שום הצדקה דתית, ליברלית או אתנית להתנהגותה של קבוצה זו.