נכון, יש קלקולים במערכת, אז מה עושים לעזאזאל! -יוסי יעלי
אין ויכוח שהתנהלות הגופים הציבוריים אינה נקיה משגיאות וקלקולים. איך פותרים את הבעיה? יוסי יעלי מנסה למצוא את הנוסחה.

התנהלות הגופים הביצועיים הציבורייים מלאה בכשלים כבר שנים לא מעטות והשיפור נעשה בקצב אטי מדי. ביסוס מסודר יותר לאמירה זאת נמצא בדוח מבקר המדינה לשנת 2002 ( מספיק לקרוא את המבוא לדוח כדי לקבל את המסר הכללי ). מבקר המדינה אמור לדגום את פעולות הגופים הביצועיים הציבוריים, להצביע על ליקויים בהתנהלותם ולהציע דרכים לשיפור ההתנהלות. מבקרי המדינה אכן עושים את הדברים שלעיל, אך האפקטיביות של הבקורת די נמוכה ביחס לציפיות הציבור. הסיבה העיקרית לכך היא שהממשלה מרשה לעצמה להתעלם מההמלצות לשיפור במקרים יותר מדי מרובים ( בדומה להתעלמותה מהמלצות ועדות צבוריות לענינים שונים ). מבקר המדינה הנוכחי אימץ מדיניות של פרסום שוטף של דוחות במקום פרסום דוח מקיף שנתי אחד. הרושם המתקבל הוא שהשפעתו על הגופים המבצעים מרובה משל קודמיו, אך בכל זאת רחוקה מלספק את הציבור, והממשלה ממשיכה להתעלם מההמלצות בייחוד בענינים עקרוניים, שאינם מדידים בטווח קצר.

בשלב ראשון נסקור כמה מנגנונים קימים לשיפור ההתנהלות של גופים ביצועיים:
1. אם אותרה בעיה בדרג ניהולי נמוך ניתן לפנות לדרג ניהולי גבוה יותר. בישראל גם בגלל ביורוקרטיה וגם בגלל תפקוד לא כל כך מוצלח של הדרג הניהולי הגבוה ( ראה דוח מבקר המדינה 2002 ) היעילות של המיכניזם הזה נמוכה.
2. יש אפשרות לפנות אל האומבודסמן שבמשרד מבקר המדינה, והוא יכול לעזור לעתים ( למשל במקרים של התרת סבך ביורוקרטי )
3. מבקר המדינה עובד על פי תכנית עבודה ( דוגם התנהלות של גופים ) ואינו מתחייב לטפל בפניות אליו ( אם כי לעתים הוא עושה כן ). במקרים חריגים ניתן לפנות לסיוע אל מבקר המדינה ( למשל במקרים של חושף שחיתות שמתנכלים לו ).
4. לארגונים מסוימים ( רופאים, עורכי דין וכו' ) יש ועדת אתיקה וניתן לפנות אל ועדת זאת לקבלת סיוע בענין ספציפי מזוהה. לועדות אלה יש אפילו סמכויות אכיפה חוקית ( במגבלות מסוימות ).
5. ניתן לפנות אל מערכת המשפט בענינים בעלי אופי משפטי ( הכוונה אל בתי המשפט המינהליים ובעיקר אל בג"ץ ). מערכת זאת מתורגלת בהתמודדות עם הגופים הביצועיים, ומסייעת במקרים רבים, ועל כן בשנים האחרונות הציבור פונה אליה יותר ויותר. מערכת המשפט אמורה לעסוק רק בעניני חוק ומשפט, אולם בשנים האחרונות יש נטיה בייחוד בבגץ לעסוק גם בענינים שנוגעים לניהול עניני המדינה ואפילו בבעיות חברתיות. לכאורה הציבור מרוצה כי נמצא לו מנוף להזיז את המימשל מעמדתו, אבל מצב זה יוצר בעקבותיו שתי בעיות קשות חדשות:
א. פסיקות בג"ץ מפריעות לגופים הביצועיים לנהל את עניני המדינה ובמקום להתמקד בבעיות הם נאלצים להתמקד במאבק "המשפטי"
ב. פסיקות בענינים חברתים שאין להם בסיס משפטי יוצרות אי אימון בבית המשפט של קבוצות חברתיות שונות, ותהליך כזה הוא הרסני למערכת המשפט הבנויה על אימון הציבור. כאשר הכנסת מתקשה לגבש הסכמה חברתית בענין מסוים והנה בא בית המשפט וכופה הלכה חברתית בענין מסוים הרי הלכידות החברתית אינה גדלה בעקבות הכפיה. נהפוך הוא.
5. דעת הקהל: ניתן לעורר את דעת הקהל באמצעות התקשורת. דרך זאת אפשרית אבל קשה להביא קהל גדול לתמיכה קולנית בענין מסוים כאשר הקהל מפוצל מאחרי בעיות מרובות.
6. הכנסת אמורה לפקח על פעילות הממשלה אבל בשנים האחרונות מוצאת את עצמה נגררת אחרי הממשלה ומשמשת יותר כחותמת גומי מאשר מפקחת על הממשלה. דוגמא בולטת לכך היא התמיכה בחוק ההסדרים.
7. מח"ש אמור לחקור את הנעשה במשטרה. בציבור יש הרגשה שהגוף הזה לא הראה הישגים משמעותיים במהלך השנים.
יש סבירות גבוהה שיש עוד מנגנונים שלא הוזכרו כאן, אבל ברור אין ספק שיש מיגוון של מנגנונים, כאשר כל אחד אמור לטפל בגיזרה מסוימת מוגדרת.

נביא כאן כמה דוגמאות לנסיונות לתקן קלקול בעזרת אחד המנגנונים:
1. בפרשת האי היוני בג"ץ דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד היועץ המשפטי שינמק מדוע אינו מגיש כתב אישום. בית המשפט אינו הפורום הנכון לבצע בקורת מקצועית על היועץ המשפטי. נכון שהיתה בעיה ציבורית אמיתית שנשארה ללא מענה, אולם הפתרון הנכון שלה אינו באמצעות בית המשפט אלא בעזרת יצירת פקוח צבורי על היועץ המשפטי לממשלה ( פשוט משום שבמשטר דמוקרטי אין זה תקין שיהיה נושא משרה צבורית שאינו נבחר ציבור ושאין עליו כל בקורת שהיא – ממונה או בקורת ישירה של הציבור ). אפילו ראש הממשלה עומד בשעת הבחירות לבקורת הציבור. לאחרונה מדברים על בקורת ממוסדת על הפרקליטות שתחת אחריות היועץ הממשלתי. מזעזעת המחשבה שעד היום אף אחד במנהיגות הציבורית לא הבחין בצורך במכניזם כזה והפרקליות נותרה ללא כל בקורת במשך שנים כה רבות.

2. בג"ץ דחה לאחרונה עתירה נגד החלטת פרקליט המדינה, משה לדור, שלא להעמיד לדין את אהוד אולמרט בפרשת מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי – למרות ביקורת על התנהלותו . השופטת ארבל ציינה כי עירוב יחסי הון, שלטון, משפחה וחברים היה "בלתי תקין", אך קבעה כי העניין לא מתאים למישור הפלילי. שוב נותר הציבור עם הבעיה ויתכן שהמכניזם המתאים יותר לטיפול בבעיה כזאת נמצא בתחום האתיקה השלטונית ( שאינה מפותחת בישראל ). אמנם הועדה הציבורית לכללי האתיקה לממשלה הכינה המלצות לכללי אתיקה לממשלה, אך הענין עדיין תקוע אצל ועדת השרים לעניני אתיקה ( האם היא בכלל פועלת ? ) ולכן הכללים שהומלצו עדיין לא אושרו בממשלה. כל עוד הציבור אינו לוחץ הסיכוי שהמלצות הועדה יאושרו קטן וכמעט בטוח שיהיו עוד אירועים בעלי אופי דומה שלא יקבלו מענה משביע רצון לציבור.

3. בפרשת חוק התכנון והבניה הציבור הראה שניתן ( לאחר מאמץ גדול ) לגייס אותו למען מטרה משותפת, והתהליך נעצר ( לא בטוח שלא יתחדש ונדרש המשך הלחץ הציבורי ).

4. בתגובה לעתירה לצרף אשה לועדת טירקל החליט בית המשפט העליון כי על המדינה לדון בענין עד תאריך 29 באוגוסט ובינתיים עבודת הועדה תימשך כרגיל. זאת דוגמא טובה לכך שהתערבות בג"ץ בעניני ניהול המדינה מקשה על ניהול המדינה וכולם ייצאו מכך ניזוקים בסיכומו של דבר. גם כשהנושא חשוב וראוי אין זה אומר שנכון להתערב. גורם הזמן בקבלת החלטות הוא פרמטר חשוב מאין כמוהו. החלטה מסוימת יכולה להיות טובה היום וגרועה מחר ( או להיפך ). בחברה מתוקנת השיפוט בענין זה נתון לממשלה ואוי לה למדינה שבית המשפט יכנס לשיקולים ניהוליים כאלה. לבעיה כזאת ראוי למצוא או לבנות מנגנון שמלכתחילה יתן לנשים סיכוי טוב יותר להתמנות.

מסקנות:
א. בחברה מתוקנת יש מנגנונים מגוונים לתיקון קלקולים חברתיים. חלק מהמנגנונים הם ייעודיים לטיפול בארגון מסוים וחלק נושאים אופי כללי יותר. לכל אחד מהם יש תפקיד חברתי חשוב ולכן צריך לפתח את כולם.
ב. רוב המנגנונים פועלים בישראל ביעילות די נמוכה אם כי בארצות אחרות מתוקנות יותר אותם מנגנונים ( לפחות חלקם ) פועלים ביעילות די גבוהה
ג. בשנים האחרונות יש נטיה לפנות לבג"ץ גם בענינים חברתיים וערכיים ולא רק בענינים משפטיים. לתהליך הזה מתלוות השלכות חברתיות שליליות, ולכן נדרש כאן ריסון עצמי מצד בג"ץ או התערבות של הכנסת בחקיקה.
ד. אין זה סביר שמצד אחד הציבור לא יהיה מעורב במנגנוני התיקון השונים ומצד שני מישהו ידאג לקיום מנגנון שיפתור לציבור את כל הבעיות. אין גוף כזה בנמצא. על הציבור הרחב להיות מעורב יותר בחיים הציבוריים, והיום גם יש לו אמצעים טכנולוגים די טובים ( מחשב + אינטרנט ) כדי לממש השפעה על מה שקורה.