מי מפריע למבקר המדינה לעשות את עבודתו- יוסי יעלי
בעיתונות התפרסם כי לפני זמן מה פנו אנשי המשרד לבקורת המדינה אל משרד האוצר ובקשו להתחבר בזמן אמת אל מחשבי משרד האוצר לצורך עריכת בקורת ואנשי משרד האוצר סירבו לבקשה. לגבי דידם המבקר יכול לקבל כל מסמך שהוא רוצה בכתב וזה מספיק. כמו כן נמסר בעתונות כי היועץ המשפטי לממשלה תמך בעמדת אנשי משרד האוצר.

השאלה איזה מידע משרד ממשלתי צריך להעמיד לרשות מבקר המדינה לצורך עבודתו היא שאלה חברתית חשובה, ומי שצריך לענות עליה הוא הציבור –
באמצעות נציגיו בכנסת .
יתכן וחוק מבקר המדינה אינו מתיחס למידע במחשבים משום שבזמן החקיקה לא היה ניתן טכנית להכנס למחשב מרחוק, ולכן במצב כזה על הכנסת לתקן את חוק מבקר המדינה כך שתהיה לו גישה לכל מידע, בין מודפס ובין אלקטרוני הנמצא במחשבים שבבעלות המדינה.

מישאל מהיר אצל מבקרי מדינה של ארצות אחרות העלה שבהולנד ובאנגליה יש למבקר המדינה גישה למחשבים של משרד האוצר אבל באוסטרליה ובקנדה אין גישה כזאת ( לא צוין בתשובה אם הסיבות לכך טכניות או עקרוניות ). כמה מבקרים נוספים לא הגיבו למישאל. מהתשובות ניתן ללמוד שהבקשה של מבקר המדינה בישראל אינה גחמה אלא נוהג מקובל במדינות תרבותיות.

לגופו של ענין הנימוקים לסירוב שניתנו בעתונות היו בלשון המעטה "מאוד בלתי משכנעים בצדקתם" אבל מאוד משכנעים שיש לאוצר מה להסתיר מפני המבקר ומפני הציבור. מי שאין לו מה להסתיר אין לו סיבה להתנגד לבקשה של אנשי המשרד לבקורת המדינה.

כל הפרשה מעלה על סדר היום של הציבור את השאלות הבאות:
1. של מי הוא המידע האגור במחשבים של משרדי הממשלה
2. מי מוסמך לגשת למידע האגור במחשבים של משרדי הממשלה
3. מי מוסמך לענות על השאלות הקודמות?

התשובות שלי הן כדלקמן:
1. המידע שייך לציבור ולא לאנשים העובדים במשרד הממשלתי. כאשר העובדים שמים מידע במחשב ממשלתי הם מקבלים משכורת תמורת עבודה זאת ואין זה רכושם. בנוסף לכך אסור להם להשתמש במחשבי המדינה לצרכיהם האישיים.
זאת הסיבה לכך שפרט לפגיעה באינטרסים של המדינה ( בטחון, כלכלה ) המידע הזה חייב בשקיפות לציבור.
2. כל מי שאמור לבדוק את עבודתם של העובדים במשרד מסוים אמור להיות בעל גישה למחשבים שבמשרד: ראשית המנהלים במשרד על פי ההיררכיה שלהם ושנית מבקר המדינה. מבקר המדינה אמור לבדוק לא רק את תוצאות העבודה של העובדים אלא גם את הדרך שבה הם עובדים ולכן גם מסמכי טיוטות אמורים להיות חשופים לו.
3. הציבור באמצעות נציגיו בכנסת היא הכתובת הנכונה לענות על השאלות האלה, והועדה המתאימה לכך היא הועדה לבקורת המדינה. אם נדרש לתקן את חוק מבקר המדינה לשם כך אז יש לעשות כן. יש לועדת הכנסת לבקורת המדינה הזדמנות להשאיר חותם על התנהלות משרדי הממשלה וזאת במאמץ קטן יחסית על ידי תיקון החוק כך שתהיה חובה על מוסדות המדינה לאפשר למבקר המדינה גישה למחשבים שלהם. חובה כזאת תשנה את סגנון ההתנהלות של משרדי הממשלה.

על הציבור להשמיע את קולו בענין הזה ולתמוך במבקר המדינה הנוכחי שעושה עבודה טובה בבקורת המדינה. עד כה משרד זה עושה את העבודה שלו הרבה יותר טוב מכל המשרדים הממשלתיים, בצורה מקצועית ושקולה.

ושאלה לסיום:
בחוק ההסדרים לשנת 2009-2010 נכללו 268 סעיפים אשר מהם אושרו 185.
האם מישהו בדק אם כל הסעיפים הכלולים בחוק הזה אכן נגזרו מהחלטות הממשלה ( על המדיניות הממשלתית )? בציבור יש הרגשה שחלק גדול מסעיפי החוק הזה נולדו בצורה מינהלית לא תקינה. אולי היה ראוי שמבקר המדינה יחקור את הדרך שבה נולדים סעיפי החוק הגרוע הזה? ניסיון העבר מראה שהוכנסו לחוק זה סעיפים בלתי ראויים במהלך השנים שלבסוף לא אושרו ומענין לציבור לדעת איך היה תהליך הולדתם.

יוסי יעלי – חיפה