איכות שלטון בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל- דו"ח מצב, זהבה חן
לא פעם אנו פותחים את העיתון , מאזינים לרדיו, גולשים באינטרנט או צופים בחדשות בטלוויזיה ומזדעזעים מנורמות התנהגות של בכיר זה או אחר, מתופעות של שחיתות, ממצעד הנחקרים של פקידים, מנהלים, מפקדים ומנהיגים. לא פעם אנו חוזרים על המשפט הידוע " נמאס לנו מהמושחתים האלה", לא פעם אנו שומעים מהורינו או מאלה שהיו שותפים להקמת מדינת ישראל ש"שחיתות כזו לא הייתה", וש"אם מישהו לקח משהו בדרך לא ראויה זה היה למען המפלגה, למען המדינה, למען היהודים…"
האומנם?
* זהבה חן מנהלת מרכז אזרחות במכללה לאיכות השלטון בישראל

משכורות חברי הכנסת והשרים:
כבר ב- 1949 עלתה שאלת משכורתם של חברי הכנסת לדיון ציבורי. חבר הכנסת ממפא"י, באותה תקופה, ישראל בר יהודה ( אידלסון) , פעל להבטיח שכר נאות לחברי הכנסת תוך הפעלת סייגים לקבלת משכורת נוספת ממקורות פרטיים . בעיני אידלסון, קבלת שכר נוסף מעסקים פרטיים, לחבר כנסת בנוסף למשכורתו לעומת חברי כנסת שזה להם השכר היחיד, העמידה שאלות מוסריות באשר לטוהר המידות של חברי הכנסת. סוגיות מוסריות אלו החריפו, בעיקר לנוכח משטר הצנע, כאשר האזרחים נדרשו לקצץ במצרכי מזון חיוניים על מנת לחסוך במטבע חוץ ולאפשר אספקת מזון לכל המוני העולים שהגיעו: "שום עלה תאנה של הצעות "צנע" לסכומי המשכורת הניתנת לחברי הכנסת, לא תכסה את הפרצה הרחבה שהחלטה זו משאירה לגבי יכולת השמירה על הטוהר המוסרי של חברי הכנסת" . אידלסון ביקר גם את המשכורות הגבוהות של השרים בתקופה שכלל הציבור נדרש לנהוג בצנע.
אמנם לא דובר כאן על תופעה של שחיתות, אך אידלסון מרמז לתופעה קשה של היעדר אתיקה ובעיקר בכל הנוגע לדוגמה אישית של חברי כנסת שלא ויתרו על הכנסותיהם ממקורות פרטיים בנוסף לשכר ששולם להם על ידי המדינה.

השוק השחור:
יהושע מנוח, שכתב ב"דבר" על תופעת השוק השחור בתקופת הצנע, הגדיר את השוק השחור: "שוק שחור פשע כבד הוא. יש בו גניבה וגזילה וחמס, שקר ותרמית, ריקבון ושמצה. הוא מערער את מוסר החברה וחותר תחת קיומה הפיסי. זוהי מחלה ממארת ומידבקת, סרטן שסופו להתפשט ולכבוש את כל הגוף ולהביא את חייו לידי שיתוק מוחלט…המוכר והקונה, העובד והמעביד. בעל המלאכה הנזקק לו…דין שוק שחור חל עליהם- פושעים הם כולם ואין כל פדות ביניהם…גם הפועל ובעל המלאכה העושים כל מלאכת עבודה בשכר העולה על מה שהותר ע"י מוסדות מוסמכים…גם הוא שותף למטפחי השוק השחור" . בשלבים הראשונים של הצנע, הייתה זו דעת הרוב והאוכלוסייה חשה שהיא נרתמת למאמצי הכלל. ככל שתכפו החודשים המדינה נאלצה להתמודד עם גלי עליה עצומים ועם כל הסוגיות שהתלוו להתמודדות זו. איסור קנייה בשוק, הפך לתקנה שהציבור לא יכול היה לעמוד בה. מנוח ביקר את מאמצי ההסתדרות להלחם בשוק השחור, למרות הצהרותיה.
אם מדיניות הקיצוב התקבלה בהבנה בתחילת דרכה ב- 1949 , השתנתה תפיסת הציבור ככל שהמצב היה קשה יותר וככל שהבירוקרטיה העמיסה קשיים, בלתי אפשריים, להתמודדות של הפרט ובעיקר של העולים החדשים, שנאלצו להתמודד עם סדרים שלא הכירו ועם אי ידיעת השפה. א, שוכטמן , הצביע במאמר שכתב בעיתון דבר ב- 1950, על שתי תופעות מטרידות שאפיינו את הממסד השלטוני: 1. אי תפקוד מוחלט של מערכת הפיקוח והבקרה על הקיצוב "נתפקקו חוליותיו של הפיקוח על המחירים במצרכים שאינם קצובים והפיקוח על סדרי החלוקה אינו קיים כלל. החנוונים והסוחרים מתעללים בצרכנים. ברצותו פותח וברצותו אינו פותח וברצותו פותח אך אינו מוכר" . 2. היעדר דוגמה אישית בתקופת הצנע של בכירים הנוהגים ברכוש המדינה כבשלהם למטרות פרטיות. על מנת להמחיש טענותיו, שוכטמן העיד באופן אישי על שראו עיניו "ראיתי את מכונית המפעל נהוגה בידי נהג מיוחד את המנהל דנן לבית ההבראה ובאה כעבור ימים להחזירו. תופעה זו של סנוביזם אינה נדירה" .
דוגמה אישית:
הביקורת הציבורית על התנהלות פקידי הממשלה לא איחרה לבוא, מצד אחד נתבע הציבור הרחב לנהוג בפשטות ולא לצרוך מוצרי מותרות, שביבוא מקורם, על מנת שלא "לבזבז" מטבע חוץ, מצד שני רכשה הממשלה מכוניות שרד יקרות לפקידיה. א.ס קולר פרסם בעיתון דבר ב- 1952 מאמר ביקורת נוקב המוקיע את התופעה: " ריבוי מכוניות הפאר ברשותם של אנשי ממשלה, מנהלים ופקידים, הדוקרות עיני כל בסתירה שבעצם הופעתן לחוש המידה וקו הפשטות המוחלטת, שמצווה עלינו כל הווייתינו בזמן הזה. עד מהרה נתמלאה הארץ מכוניות, ללא כל התאמה לצרכים האמיתיים ולאפשרות של מדינה קטנה וענייה" . גם קולר מצביע על היעדר דוגמה אישית מצד הבכירים בעוד שהציבור הרחב נדרש לוותר על מצרכים חיוניים כמו מזון.
קולר, נושא דגל איכות השלטון בכתבותיו ב"דבר", התריע גם על הנסיעות התכופות והמיותרות לטעמו של שרים לכינוסים בינלאומיים. חמורה בעיניו הייתה העובדה שהשרים והפקידות הבכירה צירפו ברוב המקרים גם את נשותיהם: " לא מעטים מבין אנשי הממשלה והפקידות הגבוהה ויתר הנוסעים בשליחות הממשלה לחוץ לארץ- מסיעים אתם את נשותיהם ומגדילים בזאת במידה מרובה את הוצאות המדינה" . המלצה נוספת של קולר שמופיעה במאמר, לקיים את המסיבות הממלכתיות והרשמיות בסימן הצנע והקיצוב.
"מושחתים נמאסתם"
צבי לביא, עיתונאי ותיק, כתב בטור שלו ב- ynet כעין בלוג המעלה את זיכרונותיו משנות החמישים . הוא מאשים את שר הצנע בהפיכת "ישראל החדשה למדינה של עבריינים" . לביא מציין שמשרד האספקה והקיצוב גייס 1,500 פקחים . הוא מבקר את מפא"י וההסתדרות על "מכרזים תפורים שהשתרשו בשורות המדינה, במסווה של שוויון הזדמנויות" שבעצם הייתה הלבנת המינויים הפוליטיים באותם ימים. אביעזר גולן, גם הוא עיתונאי וותיק, כתב תחקיר על "השוק השחור" ותיאר בפרוטרוט בעדות אישית שלו על שהתרחש בשווקים השחורים בשנות החמישים. גולן כתב על יבואנים ובתי חרושת " המעלימים אלפי טונות בשר, ככול הנראה בעזרתם האדיבה של פקידים מושחתים במחלקת הבשר של אגף הקיצוב" .
ניתן לראות, באמצעות דוגמאות אלה, שלא הכול היה טהור ויפה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, סקירת עיתונות של עיתון "דבר" מאותם ימים, למרות היותו עיתון מ"טעם", מוכיחה שהיו כותבים וכתבים רבים, שהתריעו על תופעות של היעדר אתיקה וכתבו על הצורך במיגור תופעות של שחיתות שלטונית. אמצעי התקשורת לא היו מפותחים כפי שהם היום ולכן לא הייתה תהודה לתופעות של שחיתות כפי שניתנות להן היום במדיה הכתובה והאלקטרונית. חוקים ותקנות נחקקו מאז אותה תקופה שקבעו ערכים של שקיפות, שכר חברי כנסת ושרים ( ללא שכר עבודה פרטית נוספת) ועוד. לדעתי, במציאות שאנו חיים היום אנחנו יכולים לחולל שינוי בנורמות ההתנהגות השלטונית והאזרחית, בתנאי שלא נשקוט על שמרינו ונמשיך לפעול ולהיאבק לקידום ערכי איכות השלטון, האתיקה והדמוקרטיה. חשיבות רבה יש לחינוך, בהטמעת ערכי האתיקה ואיכות השלטון בקרב מבוגרים וצעירים כאחד.

—
1 . ישראל בר יהודה ( אידלסון), לשאלת המשכורת לחברי הכנסת, דבר, 31/5/1949, ע' 2, שאלת קבל משכורת מגוף ציבורי לא עמדה על הפרק בשל חקיקה ביוזמת מפא"י שביטלה אפשרות זו, השאלה שעמדה על הפרק הייתה מקור הכנסה נוסף מעסק פרטי או חברה.
2.שם, אידלסון הצביע גם על ההבדלים הגבוהים בין משכורות חברי הכנסת ה"פשוטים" לבין אלה שהיו שרים.
3.יהושע מנוח, ההסתדרות והמלחמה בשוק השחור, דבר, 2/1/1952.
4.א, שוכטמן, נתעורר לביעור הרע, 9/10/1950, שוכטמן מצביע גם על " במשך זמן קצר צצו אצלנו כל הגידולים המבאישים של בירוקרטיה נוקשה…"
5.שם, שוכטמן ציין כי המדובר במנהל של אחת התעשיות הביטחוניות, לא נקב בשמו.
6.א,ס, קולר, אות הזהרה, דבר 3/1/52 , קולר קורא לבדיקה קפדנית על פרשת המכוניות בהוצאת מטבע זר, אותו רואה כבזבוז משווע כאשר אין כסף לשלם על חיטה שהיא חיונית יותר לדעתו.
7.שם,קולר טען שהדבר פוגע במורל האזרחים ובהוצאות מטבע חוץ.
8.צבי לביא, השוק השחור: המרד העממי הראשון, מדור כלכלה, אתר ynet , 5/5/08 :