ההתייחסות של חוגים נרחבים בציבור, בעיקר בקרב הציבור הדתי והימני, לרצח רבין והבקשה לזיכוי מרגלית הר שפי מייצגים את ההתבדלות של חוגים אלו מהציבור הכללי במדינה, את חוסר האמון בשלטון ואת הניסיון האקטיבי שלהם להשכיח את חלקם באירועים אלו. זהו הרקע לצמיחתן של תיאוריות הקונספירציה. לא על הרצח הפוליטי הנורא, לא על ההסתה שקדמה לרצח ושאי אפשר להבין את הרצח ללא הכרת פרק ההסתה, לא על המחדל שבאי נקיטת סנקציות נגד המסיתים, לא על ההכאה לחטא של חוגי ימין ושל חוגים דתיים – שהיכו על החזות של כולם, בעיקר על חזות אנשי המרכז והשמאל, רק לא על חזותיהם הם – על כל אלה, שהם ידועים, ברורים וכתובים בתולדות ישראל, לא אכתוב היום. גם לא על ניסיונות ההשכחה הבלתי נלאים של הרצח ובעיקר של נסיבותיו וגורמיו. * * *חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. לבלוג "הרמת מסך"

ושוב מתעורר נושא החסיון העתונאי קודם "מסמך גלנט" ועכשיו האבידה שנמצאה ע"י כרמלה מנשה. פרקליט המדינה החליט לסגור את התיק בפרשת העובדת הזרה בביתו של שר הבטחון ורעייתו מהסיבה הפשוטה- העבודת לא נמצאה. וראו זה פלא בהינף טלפון משוחחת הכתבת הנמרצת כרמלה מנשה עם העובדת. ואנחנו שומעים כי היא מסרבת לגלות את מקום המצאה - חסיון מקור עתונאי היא אומרת. פרשה מביכה לכל הדעות שתתברר כנראה בבג"ץ. וזכור לי מקרה דומה . לפני שנים רבות עתרתי לבג"ץ בעקבות מידע שמסר לי ערבי. בהיותי עתונאי ומה אומרת הפרקליטות לבג"ץ :" האיש מת" ברור שלדיון הבא כבר הובהר כי הוא חי ונושם. ושוב עולים סימני השאלה מה תפקידה של העתונות האם די בחשיפה או עליה להיות גם עוד זרוע של שלטונות החוק. מה דעתכם? shooky@mqg.org.il