מקור השחיתות נעוץ בעצם שיטת הניהול המנהלת את חיינו - הפוליטיקה. שיטה שמבוססת על עיקרון 'תן לי ואתן לך,שמור לי ואשמור לך' , נידונה לכישלון מראש וככזו מובילה לשחיתות אליה אנו חשופים היום יותר מתמיד. אל הפוליטיקה מצטרפת הבירוקרטיה, אותה אני מכנה 'חולבת כספים וזמן'. לא רק זאת, אלא גם 'הדת' המעוותת שולטת בחיינו, ולצידה האידיאלוגייה, שמזמן כבר לא רלוונטית לחיינו כיום. אני משוכנע שעובדות חיים אלה ידועות לכם. כל אדם רשאי לחיות את דתו, האידיאלוגייה שלו, את הפוליטיקה האישית שלו, בביתו שלו. אבל כאשר מדובר בניהול חיי הכלל, אין שום מקום לכך. והתוצאות מדברות בעד עצמן. מכך, שאין לנו ברירה אלא לשאוף למטרה אחת ויחידה - שינוי השיטה.

שלום רב כתורם לתנועה ברצוני למחות על מאמרו של מר מאיר גלבוע בנוגע לשיקוליו של כבוד השופט יואל צור בפרשת הנגבי. (גיליון 22) ניתן לתהות לגבי נושאי קלון וכו', אך לרמוז באופן בוטה שכזה על שיקולי שופט בביטאון תנועה שעניינה איכות השילטון זה לא ראוי לדעתי מהטעמים הבאים: 1) יכול היה מר גלבוע וכל גוף אחר לבקש מכבוד השופט לפסול עצמו אי שם כאשר החל המשפט ומאחר ולא עשה זאת , לא הוא ולא כל גוף אחר, אזי יש לכבד הכרעת בית משפט גם כשלא מסכימים איתה. 2) יכולים אנחנו אך ורק לדמיין מה היה קורה לו אותה רמיזה היתה מתבצעת בכיוון השני למשל: כבוד השופט מונה ע"י ציפי לבני בכהונתה והוא מעוניין לעזור לה ע"י סילוקו של הנגבי שהוא מתמודד פוטנציאלי להנהגת קדימה בבחירות הבאות. בברכה נעם זכאי

אתה צודק לגמרי קצת איפוק וכבוד לזולת לא יזיק לנו יישר כוח ניר ונגר

משהו קורה כאן בקרב הסטודנטים בשנים האחרונות, יש פה מעין סתירה שאולי אפילו משקפת את מה שקורה בחברה כולה. אנו כסטודנטים כן רוצים לעשות שינוי, גדלנו עם אידיאלים מסוימים, אידיאלים שקיבלנו מהבית, מתנועת הנוער, מבית הכנסת ומבית הספר ובמיוחד אידיאלים של חינוך וקידמה. כולנו מודעים לעובדה כי החברה הישראלית עברה במהלך השנים תהפוכות רבות, היא עברה מחברה שצריכה להילחם על עצם קיומה ולצרכים בסיסיים כמו תעסוקה ורווחה, לחברה שיותר ויותר מתעסקת בעצמה, לטוב ולרע, התעסקות בתרבות, בפנאי, בצרכנות ובמאפיינים הייחודים לכל מגזר בחברה. הסתירה היא אם כן בין הרצון להביא לשינוי למעשים בפועל. נהיינו אדישים יותר, עסוקים יותר ואם נהיה כנים אולי קצת איבדנו את האמונה שלנו בשלטון. אנו צריכים לצאת מהקופסא שלנו ולא להיכנע למצב המדכדך שאנו נמצאים בו, זה לא מזמן התא הסטודנטיאלי ניצח במאבק נגד פיטור המנקות העובדות באוניברסיטה ואני אומרת, צריך עוד כאלו על מנת לחנך את הדור הבא ולקדם את חברתנו כחברה מתקדמת ודמוקרטית. *הכותבת שולה פוקס, סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה - מוזמנים לקרוא עוד מרשמיה בבלוג בדה מרקר קפה 'מיומנה של מתמחה' ** הפוסט נכתב בשיתוף פעולה עם המתמחה הנוספת, ענבר אדמון , אחראית על גיוס מתנדבים וסטודנטים לתנועה .

מעניין אותי, האם אנחנו לא לומדים דבר? או לא רוצים ללמוד דבר? או אולי יש אנשים המוכנים להתפרנס בכל מחיר, גם אם זה יהיה על גב חברה שלמה. את שופטים ולא שפוטים / בלוגילוגי כתבתי כשנדרשנו להתערב בפרשות אינטימיות בחיי קצב, ואח"כ של רמון. הרי ברור – שאנחנו חברה שזקוקה לבתי משפט, או אולי, מנצלת את בתי המשפט לשם הון פוליטי. אבל עכשיו כבר התמכרנו גם למין, לפחות אני יכולה לומר זאת על אמצעי התקשורת שמשוכנעים שללא פרובוקציות מיניות הם לא ימכרו עיתונים.