התנועה לאיכות השלטון קוראת לחברי הכנסת רגב ואדרי להימנע מקידום יוזמת החוק עליה פורסם בתקשורת לפיה לכאורה ראש הממשלה והשרים יוכלו למנות בעלי תפקידים בכירים במשרדיהם ובגופים הכפופים להם – ללא מכרז
הצעת החוק עשויה להעמיק ולהעצים את בעיות היסוד הגלומות בתופעת המינויים הפוליטיים, ולפגוע פגיעה קשה במערכת הציבורית ובאמון הציבור בה.
מכתבה של עו"ד דפנה קירו-כהן מ"מ סמנכ"ל כלכלה ומשפט בתנועה לחברי הכנסת מירי רגב ויעקב אדרי , בעקבות הפרסום בתקשורת ממנו עולה, לכאורה, כי הם מובילים יוזמת חקיקה חדשה לפיה ראש הממשלה והשרים יוכלו למנות בעלי תפקידים בכירים במשרדיהם ובגופים הכפופים להם – ללא מכרז.הכוונה, כך עולה מהפרסום, לפטור ממכרז לבעלי התפקידים בארבעת הדרגים הגבוהים הקיימים במשרד, ובכללם מנכ"ל, סמנכ"ל וראשי אגפים, וזאת בשונה מהמצב המשפטי הקיים היום המחייב מכרז לתפקידים אלה, למעט משרת מנכ"ל אשר גם היום מוכרת כמשרת אמון, שפטורה מחובת המכרז. עוד צוין, כי על פי הצעת החוק יתאפשר למנות גם חברי מפלגה או מקורבים לתפקיד – ובלבד שיהיו בעלי כישורים מתאימים לכך. ככל שיש אמת ודיוק בפרסום, מביעה התנועה את הסתייגותה והתנגדותה הנחרצת למהלך חקיקה שכזה:
ראשית-נקודת המוצא במדינה דמוקרטית היא כי השירות הציבורי ועובדיו חייבים את חובת הנאמנות שלהם לציבור שאותו הם משרתים. מנגנון המינויים הקיים היום, לפיו מינויים פוליטיים הם החריג לכלל – הוא מינוי במכרז, מקדם עקרון זה, באשר, עובדי הציבור הנבחרים לא חייבים "טובה" לשר שמינה אותם אלא נבחרו על בסיס שוויוני והגון, בבחינת הטוב שבטובים.
הפיכת היוצרות, והגדלת המינויים הפוליטיים הנעשים על ידי השר עצמו, עלול לפגוע באיזון המתבקש ולהמיר את חובת הנאמנות של עובד הציבור – לציבור, בחובת נאמנות לשר שמינה אותו. הפרה זו עלולה להביא לפגיעה קשה בשירות הציבורי ובאמון הציבור במערכת הציבורית, שעל בסיסו נשענת כל פעילותה.
שנית, הצעת החוק פוגעת בעקרון השוויון באשר מינוי פוליטי בבסיסו הוא הפליה לטובה של המקורבים והמקושרים ביותר ולא בהכרח המוכשרים ביותר. יצוין, כי בכתבה צוטטה ח"כ רגב כאומרת "לא יכול להיות שהמדינה תחליט לסגור את הדלת בפני אנשים מוכשרים וראויים רק בגלל שהם החליטו לתרום ולהיות מעורבים פוליטית". גם על פי המצב המשפטי היום, דרכם של בעלי זיקה פוליטית אינה נחסמת למערכת הציבורית, אלא כי הם צריכים להוכיח שהם התקבלו למשרתם בשל כישוריהם ולא בשל קשריהם. אכן, השירות הציבורי אינו של השר כי אם של הציבור ולמענו של הציבור וככזה הוא צריך להתנהל.
שלישית, מדינת ישראל אינה אמריקה בהרבה מובנים, אך בפרט באלו הרלבנטיים ל"ייבוא" שיטת המינויים הפוליטיים. כך, למשל תחלופת השרים המוגברת המתרחשת בישראל (ממוצע כהונת שר של שנתיים) לעומת השלטון היציב בארה"ב. האומנם הגיוני שכל פעם שיתחלף שר תתחלף גם כל צמרת המשרד? דווקא בשל חוסר היציבות השלטונית הבסיסית, יש חיוניות בפקידות מקצועית מנוסה ואמינה, שאינה ברת החלפה כל אימת שמגיע שר חדש.
רביעית, וכפי שציין אף מבקר המדינה לשעבר "בישראל מינויים פוליטיים נועדו להעניק טובות הנאה למקורבים, וביום הפקודה לזכות מתמיכתם הפוליטית, בבחינת "קח ותן" ובמילים אחרות: "בעל הג'וב הוא בעל החוב". מינויים פוליטיים כאלה הם מושחתים. ניסיון להציגם כאידיאולוגיה אינה אלא אידיאליזציה של השחיתות". ואכן, דווקא הכרעת הדין בפרשת המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי, ועובדות הפרשה איששו כי אכן המציאות הערומה של מרבית המינויים הפוליטיים במדינת ישראל – לא מינויים הנעשים לשם קידום אידיאולוגיה כי אם לשם הטבה עם מקורבים. הצעת החוק האמורה, עלולה להוות כלי לקידום מינויים בלתי ראויים שכאלה בעיגון חוקי. מצב זה הנו פסול ביסודו. מטעמים אלה, התנועה לאיכות השלטון שהובילה את המאבק נגד ניסיון החקיקה הקודם ברוח זו שיזמו בזמנו, ח"כ גדעון סער וגלעד ארדן, ומתנגדת להצעת החוק, גם כעת. לאור כל האמור לעיל, קוראת התנועה לחברי הכנסת רגב ואדרי להימנע מקידום יוזמת החוק הזו אשר עשויה להעמיק ולהעצים את בעיות היסוד הגלומות בתופעת המינויים הפוליטיים, ולפגוע פגיעה קשה במערכת הציבורית ובאמון הציבור בה.