משהו קורה כאן בקרב הסטודנטים בשנים האחרונות, יש פה מעין סתירה שאולי אפילו משקפת את מה שקורה בחברה כולה. אנו כסטודנטים כן רוצים לעשות שינוי, גדלנו עם אידיאלים מסוימים, אידיאלים שקיבלנו מהבית, מתנועת הנוער, מבית הכנסת ומבית הספר ובמיוחד אידיאלים של חינוך וקידמה. כולנו מודעים לעובדה כי החברה הישראלית עברה במהלך השנים תהפוכות רבות, היא עברה מחברה שצריכה להילחם על עצם קיומה ולצרכים בסיסיים כמו תעסוקה ורווחה, לחברה שיותר ויותר מתעסקת בעצמה, לטוב ולרע, התעסקות בתרבות, בפנאי, בצרכנות ובמאפיינים הייחודים לכל מגזר בחברה. הסתירה היא אם כן בין הרצון להביא לשינוי למעשים בפועל. נהיינו אדישים יותר, עסוקים יותר ואם נהיה כנים אולי קצת איבדנו את האמונה שלנו בשלטון. אנו צריכים לצאת מהקופסא שלנו ולא להיכנע למצב המדכדך שאנו נמצאים בו, זה לא מזמן התא הסטודנטיאלי ניצח במאבק נגד פיטור המנקות העובדות באוניברסיטה ואני אומרת, צריך עוד כאלו על מנת לחנך את הדור הבא ולקדם את חברתנו כחברה מתקדמת ודמוקרטית.
*הכותבת שולה פוקס, סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה - מוזמנים לקרוא עוד מרשמיה בבלוג בדה מרקר קפה 'מיומנה של מתמחה'
** הפוסט נכתב בשיתוף פעולה עם המתמחה הנוספת, ענבר אדמון , אחראית על גיוס מתנדבים וסטודנטים לתנועה .