חוסר אמפטיה, צביעות ושחיתות בקרב המעמד הגבוה- ד"ר מאיר גלבוע
בשיטוטי במרחביו האינסופיים של האינטרנט, תוך חיפוש חומר על השפעות רגשיות ונפשיות על ההתנהגות, נתקלתי במחקר שהעלה אצלי רעיון על קשר בין ממצאיו לתחום שאני עוסק בו מזה מספר שנים – חקירת שחיתויות ומחקר אקדמי בנושא זה. הממצאים מורים על קשרים בין מעמד חברתי וכלכלי ובין אינטלגנציה רגשית וצביעות.

* ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה.
*לבלוג "הרמת מסך"

http://meirgilboa.wordpress.com/2010/12/01/%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93/
מאז טבע אדווין סתרלנד את המונח "עבריינות הצווארון הלבן" לפני כשבעים שנה, מחפשים קרימינולוגים ופסיכולוגים הסברים לשחיתות, המעוגנים במאפיינים של העבריין, באישיותו ובהתפתחות הקריירה העבריינית שלו. ממצאי מחקרים רבים הובילו למסקנות טריביאליות, כגון: עברייני הצווארון הלבן הם אנשים הבזים לנורמות חברתיות, מזלזלים בחוק, חסרי אחריות, אופורטוניסטיים ובעלי נטיות אנטי-חברתיות. המסקנות אינן מספקות מידע משמעותי, שכן ברור מאליו הוא שאדם המבצע עבירות, בין אם עבירות צווארון לבן ובין אם עבירות אחרות, מזלזל בחוק ואינו מציית לו.

והנה, קראתי על מחקר חדש, שלא עוסק בעבריינות בכלל וגם לא בעבריינות צווארון לבן. המחקר עוסק ביכולת לחוש אמפטיה כלפי אחרים וביכולת ל"קרוא" את רגשותיהם או כפי שזה נקרא בימינו – אינטלגינציה רגשית. אחד הניסויים בדק את התפיסה הרגשית של סטודנטים ממעמד גבוה לעומת זו של סטודנטים ממעמד נמוך, ומצא שהאינטליגנציה הרגשית של הראשונים נמוכה יותר ותפיסתם את רגשותיהם של אחרים לקויה יותר משל בני המעמד הנמוך. אחד ההסברים לכך הוא שבני המעמד הגבוה יכולים לפתור בעיות שלהם תוך שימוש בכסף שלהם, ואילו בני המעמד הנמוך צריכים להסתדר עם חבריהם ושכניהם ולהיעזר בהם, מאחר שמשאביהם מעטים יותר.

בהמשך הניסוי, נמצא שמדובר במאפיין נרכש, שהוא תוצר הסביבה החברתית של האדם, ושעשוי להשתנות בהתאם לשינויים במעמד של האדם, ואין מדובר בתכונה קבועה. כך, אם ממקמים אדם במעמד חברתי חדש, גם האינטליגנציה הרגשית שלו משתנה – עולה או יורדת בהתאם לעליה או לירידה במעמדו. לכן, גם אדם שהחל דרכו בדרגים נמוכים של ארגון, עלול ל"הידבק" במחלה זו, כאשר הוא מטפס בסולם הארגוני ומגיע לדרגות גבוהות.

מסקנתם של החוקרים, שביצעו את המחקר הנ"ל, הזכירה לי מחקרים אחרים של אדם גלינסקי, מבני ברית המלמד ב – Northwestern University בארצות הברית, על השפעת הכוח והעוצמה על ההתנהגות. בסדרה של מחקרים וניסויים הוא הראה שאנשים בעלי עוצמה, כוח וסמכות נוטים לעשות שימוש בכוח, מבלי למצות הליכים "רכים" יותר כמו שכנוע. סביר להניח שלא רק כסף משפיע על האינטלגנציה הרגשית של האדם ומדרדר אותה, אלא גם העוצמה והכוח הנילווים למעמדו ולתפקידו. שאם לא כן, לא היו בעלי העוצמה כה ממהרים לעשות שימוש בכוחם.

מחקר אחר של גלינסקי ועמיתיו מגלה שאנשים בעמדות כוח ועצמה שופטים ומעריכים אחרים ואת עצמם על פי קני מידה שונים. בעוד שבעלי כוח גינו אחרים בגין שקרים, בעוד הם עצמם משקרים בלי בושה. הם שפטו לחומרה התנהגויות בלתי מוסריות של אחרים, אך התייחסו בסלחנות להתנהגויות דומות של עצמם. בקיצור – בעלי כוח ועוצמה הם צבועים.

הממצאים משלוש סדרות המחקרים הללו מצטלבים בנקודה אחת – חברי מעמדות גבוהים, בעלי משאבים כספיים ובעלי סמכות. מחד גיסא, בעוד הם אינם מסוגלים להבין את בני המעמדות הנמוכים מהם, הם שופטים אותם בחומרה ואילו עם עצמם מקלים, ומאידך גיסא, עוברים לשימוש בכוח ובסמכות במהירות, מבלי להתחשב ברגשות של האחרים ובצרכיהם. ומכאן, הדרך לשחיתות ישירה וקצרה.

אף כי, אין בכך הסבר ממצה (וברור שעד כה הפסיכולוגיה לא הצליחה לספק הסברים מלאים וחד ערכיים להתנהגות האנושית המורכבת והמסובכת), ממצאים אלו עשויים לשפוך אור על השאלה מדוע אלו שיש להם הכל מבצעים מעשי שחיתות, שיש בהם ניצול משאבים ציבוריים, שבדרך כלל נמנעים מהציבור הרחב, בעקבות מעשי השחיתות. בעוד הם מתייחסים למעשי השחיתות הגדולים שלהם בסלחנות, כאשר עובד זוטר גונב סכום כסף קטן – הוא מפוטר מיד ועם אות קלון כזו, שהוא יתקשה למצוא עבודה בכל מקום אחר.