הקריאה לפיטורי חברי ועדת טירקל – צעד ציבורי שגוי- יוסי יעלי
התנועה לאיכות השלטון קראה באופן פומבי לפיטורי חברי ועדת טירקל והחלפתם באנשים חדשים. הסיבה מאחורי הקריאה היא שבענין בדיקת מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל חברי הועדה לא עמדו בציפיות של הקוראים להחלפתם.

חשוב מאוד לשים לב לתהליך של בנית הציפיות מהועדה כדי להבין איך להתיחס אליו בצורה שקולה ומאוזנת. ועדת טירקל פועלת מכוח החלטה מס' 91 של הממשלה מיום 30 במאי 2006 . תפקידה לייעץ לממשלה בענין מינויים לשבעה תפקידים בכירים וביניהם הרמטכ"ל. החלטת הממשלה הגדירה את תפקיד הועדה "להבטיח את טוהר המידות, ובין השאר, כי לא ייעשו מינויים לא ראויים מסיבות כגון: זיקה אישית, זיקה עסקית, או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה". בהתאם לתפיסה זאת הוקמה הועדה, הוקצו לה משאבים והוגדרו נהלי העבודה שלה. בהחלטה מיום 25 בפברואר 2007 בית המשפט העליון הרחיב את תפקיד הועדה לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובן הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד והן מבחינת הגורם הממנה. עם כל הכלים שהועמדו לרשות הועדה נשארה מוגבלת. לפיכך הועדה בוחנת מסמכים המוצגים לפניה, שואלת שאלות אנשים שונים (המועמד, היועץ המשפטי, מבקר המדינה), מקבלת הבהרות ולבסוף מקבלת החלטות (ובהתאם לכך מקבלת תקציב כספי לפעילותה והקצבת זמן לקבלת תשובה). גורם הזמן בקבלת החלטות הוא ענין מהותי במינהל ציבורי. החלטה שיכולה להיות נכונה ביום אחד יכולה להיות טעות ביום אחר אבל במינהל צריך לקבל החלטות אפילו כאשר ישנה אי ודאות מסוימת בנתונים. אם התוצאה היא שברוב המקרים מתבררות ההחלטות כמוצלחות הרי זה הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה שלא לקבל החלטות עד אשר יתבררו כל הנתונים. במינהל הציבורי קשה להוכיח אימרה זאת, אבל אם נסתכל במינהל המיגזר העסקי נגלה שהאלטרנטיבה שלא לקבל החלטות מביאה בהרבה מקרים לתוצאה קטסטרופית. במינהל הציבורי עולים לכותרות מקרים כאלה בהתיחסות לנושאי יציאה למלחמה, כאשר החלטות מתקבלות בלית ברירה באי ודאות גדולה, ואפילו עם סיכוי גדול לטעות. במקרים אחרים לא תמיד ישנן כותרות, אבל המשמעות דומה. אי אפשר להימנע מלקבל החלטות גם כאשר לא כל הנתונים ידועים עד הסוף.
במקרה של מינוי גלנט הועדה לא מצאה לנכון לחכות לדוח של מבקר המדינה, ועיקרו של החומר היה בידה כאשר קיבלה את החלטתה. כאמור לעיל בהתחשב במגבלת גורם הזמן אין זה הוגן לבוא בטענות לחברי הועדה. גם אם יתברר שמשהו "התחלק" לחברי הועדה, הרי כאשר הענין מתפוצץ כשבועיים בלבד (!) לפני מועד הכניסה לתפקיד (בגלל דוח המבקר שיצא רק אז), הרי זו רק הוכחה לכך שהועדה קבלה החלטה נכונה בגלל גורם הזמן. לפיכך חברי הועדה פעלו במסגרת האילוצים שהיו להם בצורה סבירה ואין הצדקה ציבורית לקריאה להחליפם.

לא בכל מקרה של חוסר עמידה בציפיות כדאי להחליף את מי שלא עמד בכל הציפיות, כי הסבירות לכך שהמחליף כן יעמוד בכל הציפיות במשהו לא גבוהה יותר, ואנו כציבור נזכה במצב מתמיד של ניהול תוך אי עמידה בציפיות (עם אנשים מתחלפים).

יחד עם זאת כיוון שיש לציבור ציפיות אז כציבור קודם כל מוטל עלינו לפרט בצורה ברורה את ציפיותינו מהועדה. יתכן למשל שהועדה נזקקת לאמצעים מסוימים כדי לממש את ציפיות הציבור והם אינם מצויים בידה, ולכן אינה מסוגלת למלא את הציפיות שלנו בכלל. אם ניתן לוועדה מספיק תקציב וזמן לברר כל מינוי בצורה יסודית יהיו הרבה כאלה שיאמרו (ובצדק מבחינתם) שאין זה מוצדק להוציא כל כך הרבה כסף לבחינות מדוקדקות מדי של כל מינוי ואין זה נכון לאפשר תהליך ארוך של בדיקה רק כדי להיות בטוח במאה אחוז ששום דבר לא "התחלק" בשיקולי הועדה.