בעוד בישראל מתווכחים על יעילות התשאול והודאות של חשודים, בחו"ל מבצעים מחקרים על כך.- ד"ר מאיר גלבוע
יש מה לקנא בקרימינולוגים בחו"ל. לפני מספר שנים הגשתי בקשה לשירות בתי הסוהר לראיין אסירים על חקירתם במשטרה ועל מניעיהם למסור הודאה או שלא להודות. שב"ס לא אישר את עריכת המחקר בטענה שראיונות עם אסירים שלא הודו בחקירה ובמשפט עלולה להפריע לשיקומם. בינתיים, בעוד שב"ס מאפשר לכל עיתונאי לראיין אסירים ומונע מחקר שעשוי להועיל לרשויות אכיפת החוק, בחו"ל מבצעים מחקרים תוך שיתוף פעולה בין האקדמיה למשטרה ולשאר רשויות האכיפה.
פורסם בבלוג "הרמת מסך"
http://meirgilboa.wordpress.com/

ב – 1998 הוזמנתי להרצות בכנס של האגודה הפסיכולוגית האמריקנית, שהתקיים בסן פרנסיסקו, על תשאול והדרכת תשאול. למחרת הכנס, כינס המנחה של הפאנל, פרופ' פול אקמן, המוכר במחקריו על גילוי שקרים, את כל המשתתפים לדיון בנושא המדובר – תשאול וגילוי שקרים. להפתעתי מצאתי בחדר הדיונים מספר אנשי משטרה. כששאלתי את פול אקמן ואותם על פשר השתתפותם, הם סיפרו לי על מסורת ארוכה של שיתוף פעולה בין האוניברסיטה ובין המשטרה. חוקרי המשטרה שהשתתפו בדיונים סיפרו שהמשטרה ערכה שיפורים רבים בשיטות החקירה שלה בכלל ושל שיטות תשאול בפרט בעקבות שיתוף פעולה זה וממצאי מחקרים שנערכו במשותף. לי נותר רק לקנא.

ומכאן לעניינו. במחקר שבוצע באוניברסיטת מונטריאול, ראיינו פסיכולוגים, עורכי המחקר, 221 אסירים בבית סוהר בקנדה על תשאולם בחקירות המשטרה ועל השאלה אם הודו או לא ומדוע. המחקר פורסם ב – Justice Quarterly בחודש שעבר, ונמצאו בו מספר ממצאים שיעניינו גם את משטרת ישראל וגם רבים מאלה המנסים לערער את מעמדה של ההודאה, תוך שימוש חוזר ונשנה במספר קטן של מקרים ידועים ותו לא.

45% מבין האסירים שרואיינו הודו בחקירתם במשטרה. שיעור המודים מבין המרואיינים ללא עבר פלילי קודם הגיע ל – 80%. כאשר הראיות נגד החשודים חזקות הם ייטו להודות ללא קשר למשתנים אחרים, לרבות ללא קשר לעברם הפלילי. כאשר הראיות חלשות, חשודים יודו כאשר החוקר מצליח לעורר אצלם רגשות אשמה וכאשר הנחקר היה לבד בעת התשאול. מאחר שמדובר באסירים שנענשו בגין ביצוע עבירות חמורות, החוקרים אינם מתפלאים ששיעור המודים נמוך במקצת ממה שנמצא במחקרים אחרים, בהם נוקבים בכמחצית מהחשודים שהודו בתשאולם במשטרה.

לדעת החוקרים, אין ספק שתשאול של חשודים הוא כלי חשוב, שאין לו תחליף, בעיקר לנוכח ההגבלות שנקבעו בחוק ובפסיקה על חקירת חשודים וחיזוק זכויותיהם. ממצאי המחקר מצביעים כי היחסים בין החוקר ובין הנחקר הם המשתנה החשוב המשפיע על התשאול ועל תוצאותיו. יחסים אלו הם הקובעים אם יצליח לעורר החוקר בנחקר אמון מחד גיסא ורגשות אשמה מאידך גיסא.

גורמים נוספים המשפיעים על חשודים להודות לדעת עורכי המחקר הקנדי הם: האשמת צד שלישי, להצטייר בצורה חיובית אצל אחרים וגם בעיני עצמם וגם, דבר שממנו צריכים החוקרים להיזהר, התקווה לעונש קל.

האם לא הגיע הזמן שדווקא משטרת ישראל תיזום מחקר כזה, תוך שיתוף פעולה עם שירות בתי הסוהר? הרי גם משטרת ישראל צריכה להיות מעוניינת בשיפור כישורי החוקרים בתשאול. או אולי לא?!