ראש בראש – יוסי יעלי , אביב מוזס
אביב מוזס ויוסי יעלי רוצים להלחם בשחיתות אבל חלוקים בדעותיהם כיצד נכון לעשות זאת. ומה דעתכם הקוראים?קיראו את המאמרים, כתבו לנו ונפרסם את תגובותיכם
לתגובות : shooky@mqg.org.il

הנזקים הציבוריים של "שפת השחיתות" יוסי יעלי

שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, הנקראת לעתים פשוט שחיתות, היא שימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי ( על פי ויקיפדיה ). שחיתות היא היא מחלה חברתית קשה, הנובעת מיצר האדם, ויש להלחם בה בלי להרפות. מלחמה נכונה היא מלחמה משולבת של הוקעה ציבורית מצד אחד של מעשי שחיתות ופעולה של מנגנוני אכיפת החוק הרשמיים מצד שני. במסגרת המלחמה הציבורית בשחיתות מוקעים אנשים ומעשיהם אם בשמם ואם בעקיפין. אחד הביטויים המושמעים בשנים האחרונות הוא "מושחתים נמאסתם", הנשמע לגנאי בהקשר לציבורים שונים של פוליטיקאים.
את ההתבטאויות המגוונות במלחמה בשחיתות אני מכנה "שפת השחיתות". פרופסור יוסי שיין הוציא לא מכבר ספר בשם "שפת השחיתות". בספרו הוא טוען שהשימוש המרובה בישראל בשפת השחיתות גורם לנזקים ציבוריים, שנזקיהם עולים על התועלת של המלחמה בשחיתות. אם כי במבט ראשון המימרא הזאת נראית קצת מוזרה, ברצוני להצביע כאן על כמה בעיות הנובעות מתוך השימוש הבלתי מרוסן בשפת השחיתות. דוגמא לשימוש יתר כזה נמצאת באתר התנועה לאיכות השלטון: במדור "אות הקלון" מוזכרים שמות של אנשים שהורשעו בדין וביחד אתם שמות של אנשים שנחקרו. מדוע מגיע למי שנחקר אות קלון, וזאת במדינה שרוב התיקים של חקירות נסגרים בלא כלום, והיכן חזקת החפות?

עבורי המאפין הבסיסי של שפת השחיתות הוא להתיחס אל כל אירוע מנקודת מבט של "איזו תופעת שחיתות יכולה להיות קשורה לאירוע ( בעבר או בעתיד )".
להלן שתי דוגמאות:
1. ריבוי נסיעות לחו"ל של אנשי ממשל ( כולל חברי כנסת ) מוצג כמעשה של נהנתנות על חשבון הציבור בלא כל קשר למטלות המבוצעות בנסיעות. להשגת הישגים לציבור נדרש מגע בלתי אמצעי עם אנשים ( בעיקר מנהיגים ) מארצות אחרות. יתכן וחלק מהנסיעות אינן מועילות, אך זה ענין של טעות בשיקול דעת ואין לכך קשר עם נהנתנות, וחלק לא קטן של הנסיעות לחו"ל אפילו מפרכות. סביר להניח שישנן גם נסיעות של נהנתנות של אנשי ציבור, אולם אין לכך קשר עם ריבוי נסיעות של אנשי ציבור. אין כל אינדיקציה לכך שהתופעה חורגת מתופעת שולים. בכנסת למשל נשמעים סירובים לנסיעות חשובות לחו"ל מחשש לגינויים בציבור.
2. אנשי מימשל נפגשים עם בעלי הון מוכרים להם, כדי לשכנעם להשקיע בישראל, והדיווחים על פגישות כאלה בתקשורת הם בקונוטציה של התחברות הון לשלטון, מבלי שמוצג מידע קונקרטי על הבטחה למתן טובות הנאה בפגישות אלה על חשבון הציבור, שחורגות ממה שניתן לכל משקיע. הרי ברור לכולם שצריך לשכנע בעל הון להשקיע בישראל. יש כאן שלל גורמים מרתיעים כגון מצב בטחוני, ריחוק מהשווקים, ביורוקרטיה מרובה ובעצם הציבור מצפה למען בטחונו התעסוקתי שישכנעו משקיעים לבוא לישראל. איש ציבור אחראי צריך לקיים וליזום פגישות כאלה, ובין השאר להבטיח סיוע במלחמה בביורוקרטיה הקיימת, ו"עליהום" כפי שקורה רק מרתיע אותו מלעשות כן.

האזרחים רוצים מהמימשל שירותי בטחון, תעסוקה, חינוך, בריאות, רווחה וכו' ומקבלים שירותים ברמה ירודה ביחס לציפיות. ברוב המדינות בעולם האזרחים לא שבעים רצון מהביצועים של הממשל וכנראה שלהשיג את המטרות הנ"ל זאת משימה קשה. הקשיים בדרך כלל נובעים מאילוצי תקציב, מהצורך לקבל החלטות תחת לחץ זמן ומהקושי לצפות ולתכנן תפעול של מערכות גדולות עבור מיליונים של אנשים. בישראל נוסף לכך גם הקושי שהביורוקרטיה במקום להיות כלי עזר לממשל הפכה להיות מכשול לממשל, כך שהמשימה קשה עוד יותר מאשר במדינה "נורמלית". כאשר לכל הקשיים האלה נוסף גם הלחץ החברתי על אנשי הממשל באמצעות שפת השחיתות, לחץ זה מביא חלק מהם להיות יותר פסיביים ( מי שלא עושה כלום לעולם לא יואשם בשחיתות, לכל היותר יגידו שהוא לא מוצלח – מה שאומרים עליו בין כה וכה ). במקום לפתח תהליך של שיפור המשילות של המימשל מתפתח בעקבות שפת השחיתות תהליך קפיאה של תפקוד המימשל, וכל הציבור יוצא ניזוק מכך בצורה משמעותית בכל השירותים שהוא אמור לקבל.

בשנים האחרונות הדיבור הצדקני בשפת השחיתות בישראל הביא להיזקקות מוגברת של הציבור למערכת המשפט, בתקוה שמערכת זאת תורה לממשל לעשות מעשה ( או לא לעשות מעשה ). הנזק לציבור מהליך זה הוא כפול: מצד אחד התהליך הזה מגביר את הפסיביות של אנשי הממשל שמחכים למה שיגיד בית המשפט ומצד שני לבית המשפט אין כלים לקבל החלטות ממשליות במקום אנשי הממשל, וכתוצאה מכך חלק ניכר מהציבור מפתח בגלל החלטות לא חכמות שלו אי אימון במערכת המשפט. מצב כזה הוא הרסני לחברה, כיוון שהכוח של מערכת המשפט והשפעתה תלויים באימון הציבור בה.

מלחמת יתר בשחיתות על ידי הוקעה של מראית עין לשחיתות ואפילו הגזמה במלחמה נגד התנהלות בלתי ראויה מביאה לנזקים חברתיים מסוג אחר וצריך להיות מודעים לכך. דוגמא – מינוי גלנט לרמטכ"ל. התנהלותו בעמיקם לא היתה ראויה אבל במסגרת המלחמה על העקרון של תכונות המועמד קבלנו רמטכ"ל ללא חפיפה, שזה גרוע מבחינה ממשלית וכל הציבור שילם מחיר על העיקרון. למלחמה בלתי מרוסנת בשחיתות יש גם תג מחיר וצריך להיות מודעים לכך.
ריבוי תופעות השחיתות בישראל ונזקיהן הציבוריים – אביב מוזס

דלת היא אובייקט תמים המסמל פתיחות, כניסה, אדיבות, הזמנה וכיו"ב קונוטציות חיוביות.
משמעות המילה דלת במאה ה-21 היא בריחים, מנעולים, צרור מפתחות, שלטים, אזעקות, קידודים, אינטרקום, וידאו, ביטוחים, פריצה, שוד, התעללות וכיו"ב.
הטענה שמעלה פרופסור יוסי שיין בספרו "שפת השחיתות" בדבר זילות הביטוי "מלחמה בשחיתות" בשל ריבוי השימוש בה אף לתופעות פחותות ערך לכאורה, מקבילה לטענה המופרכת שריבוי העיסוק בעבריינים ובעבירות רכוש בשפת הדיבור היומיומית עלול ליצור זילות ולקלקל את המלחמה בפשיעה – בעבירות הרכוש הרווחות ומפחיתות את איכות החיים בישראל.
אני שולל מכל וכל את הביטוי שפת השחיתות ואת המשתמע ממנה, כאילו ריבוי יתר של שימוש בביטוי והוקעת המשתמשים בו כבעייתית וכמזיקה לעניינם ולמטרותיהם של הנלחמים בה.
יש להוקיע מעל כל במה ובכל לשון את השחיתות ואת נושאי דגלה, להצר את צעדיהם ולהגבילם ככל האפשר. הטענה לשימוש יתר בהוקעת השחיתות הינה, לטעמי, קשקוש אקדמי מתחסד ואין לה כל אחיזה בריאל פוליטיק או ב"ריאל שחיתותיק" הקיים בארצנו.
1. ריבוי נסיעות לחו"ל של אנשי מימשל הטסים במחלקה עיסקית לנוחותם ועל-חשבון הציבור, מצרפים את בני זוגם ע"ח הציבור, מתגוררים במלונות פאר ע"ח הציבור, ומוציאים סכומי עתק של הוצאות עודפות וחריגות ע"ח הציבור – חשוב להקפיד שתוגדר כשחיתות ותוקע ותבורר ותידון בתקשורת כמו גם בקרב רשויות הביקורת והמשפט.
2. ראוי וחשוב שכל פגישה והתרועעות של אישי ציבור עם בעלי הון אינטרסנטים תיבחן ותדווח בזכוכית מגדלת משום שכמות ואופי הפגישות הללו מניבה בעשור האחרון מעשי שחיתות שמספרם הולך ועולה בטור גיאומטרי.
3. מקרים פרטיים בודדים של נזק לשם-טוב הינם בבחינת יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. חשוב-חשוב להוקיע ולדבר, לכתוב, להתראיין ולדון ולדוש ולחזור ולהזכיר כל מעשה שחיתות וכל עושי שחיתות, משום שרק ריבוי מסיבי של איזכורים ודיונים מצליח להרתיע את המושחתים ואין לי צל של ספק שהתקשורת ואנשי מערכת אכיפת החוק הפנימו סופסוף והבינו כי רק בשל ריבוי השימוש בחובת הדיווח והזעקה פרשיות רבות שהיו נסגרות בחדרי-חדרים בעבר זוכות כיום להיחשף לאור השמש, ואף לעבור לטיפול משפטי.
4. הטענה שהוקעת השחיתות וראייתה כחזות הכל מסרבלת את תפקוד אנשי הממשל ויוצרת חסמים ביורוקרטיים, אין לה על מה לסמוך. העמידה בכללי מנהל תקין, הציות לחוק ואף, רחמנא ליצלן, להיבטים אתיים ומוסריים, אינם מהווים ניגוד לתיפקוד יעיל שלהמערכות והעומדים בראשן. קיימות חברות ומדינות רבות שפעילותן מושתתת על חוק ואתיקה ובכ"ז הן מובילות עולמיות בתמ"ג, בייצור ויצירה וכיו"ב. הטענה שהצורך לציית לחוק, לנהלים ולכללי האתיקה משתק את הביצועיזם של אנשי הממשל היא מפלטו של הנבל. כללים לא נוצרים כדי להפר אותם או לזלזל בהם. סירבול ביורוקרטי מוגזם ראוי לתיקון או שיפור חוקי או מנהלי ולא לעקיפה באמצעות קריצות ושחיתויות.
5. רמטכ"ל יש לבחור ע"פ הכללים והקריטריונים שנקבעו בחוק ויושמו באמצעות ועדה. העובדה שדבק ברמטכ"ל המועמד רבב של שחיתות אינה סותרת את הטענה בדבר הצורך בבחינה יסודית של המועמדים פן קיים יסוד של שחיתות ברקורד שלהם, אלא אף מחזקת אותה. האם ראוי היה לאשר מינוי רמטכ"ל שלכאורה היה נגוע בשחיתות רק משום הטיעון המגוחך שהוא התמנה כבר מבעוד מועד לתפקידו?

ולסיכום, לטענתי אין מושג כזה כמו שפת השחיתות. ריבוי השימוש במושג והצפה שלו באמצעי התקשורת בתדירות גבוהה נובעים, פשוטו כמשמעו, מהתרבות מעשי השחיתות, ככל שיירבו ויגדלו מעשי השחיתות בישראל כן יגבר גם השימוש בביטויים בשפה וככל שיילכו ויתמעטו אירועי השחיתות ידולל גם חלקם בשפה המדוברת והכתובה.