האם התקשורת צולבת פוליטקאים- שני פריידס

האם התקשורת צולבת פוליטקאים- שני פריידס
הטענה כי התקשורת צולבת פוליטיקאים על כל פגם קטן, ובכך תורמת לערעור היציבות הפוליטית ומאיימת על הדמוקרטיה, הפכה פופולרית. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא האם אנחנו כעם, כמדינה חופשית ודמוקרטית מוכנים להכיל את כל אותם מקרי שחיתות, ניצול מעמד שלא לצורך, ניצול מרות, כוח וסמכות שאינם במקום. אם התשובה בלבבותינו היא לא, אין כל בסיס ממשי לטענה הראשונה.

תפקידה של התקשורת הוא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", היא שומרת עלינו מפני עריצות הרוב ומפני הסכנות הכרוכות בניהול משטר שכזה. אין להטיל ספק בתפקיד חשוב זה, ובמיוחד לא כשהוא ממלא תפקידו נאמנה.
מדוע אנשים מקלים ראש בביקורת המושמעת כנגד מנהיגנו היקרים? אומרים שאלו שטויות, התעסקות בזוטות, למה להיכנס לכיס ולחיים שלהם? לבקר כל צעד שלהם?
מ"ביבי טורס" ועד הנהנתנות הצורמת של אהוד ברק, מהרב מרדכי אלון ועד "האזרח מס' 1" – קצב, עולות טענות אלה ונשמעות כאילו יש לנו את הפריוויליגיה להתעלם.
האם התקשורת חטאה בניסונה לחשוף כל עוול, כל פשע או מעילה באמונו של הציבור? האם זהו לא תפקידה הראשון במעלה? אני סבורה כי אכן לתקשורת כוח עצום והיא חייבת לנצלו על מנת להצביע על אותם "ליקויים", בלשון המעטה, שרובצים כמחלה ממארת אצל רמי הדרג בפוליטיקה העכשווית. האם זו הגזמה? הבקשה למנהיגים ללא רבב, שיהוו דוגמא אישית, מנהיגים ישרים והגונים שאינם מבקשים לנצל את כספי הציבור למטרות לא ראויות, שאינם מבקשים לנצל מרותם ומעמדם כדי לפגוע, מנהיגים שמחליטים להחליט בסוגיות כואבות (סוגיית שליט היא רק קצה הקרחון) למרות המחיר הפוליטי שעליהם לשלם בלקיחת אחריות כזו או אחרת. מנהיגים שנוכל לשאת אליהם פנינו בגאווה ולהיות בטוחים שהם יעשו מה שטוב לנו כציבור, כמדינה, ולא לרווחתם האישית, הפוליטית או הכלכלית.
בינתיים ראש הממשלה ממשיך לנסוע ברכב השרד האטום שלו, חלונות שחורים שאין לראות דרכם, מלווה בשיירה ארוכה של מכוניות עם סירנות שמחרישות את אוזנינו בכל פעם שרוצה לעבור ממקום אחד לאחר. הטיעון הביטחוני לגיטימי למדי, אך אינו מפחית מן הניכור הרב שמותיר אחריו: כמו מלך בתקופה הפיאודלית, מגלה את פניו רק לעיתים, לפי לו"ז מתוכנן ומדוקדק (שאיכשהו ג'סטין ביבר מצליח להתשתרבב אליו), לפי סדרי עדיפויות ברורים. ואנחנו מוותרים.
כן! התקשורת נושאת באחריות הכבדה ועליה לדווח על כל פגם שמתגלה חדשות לבקרים, ולו הקטן ביותר. כך נוכל לחשוף את פניהם האמיתיים של העוסקים במלאכת ההנהגה (והשחיתות), להעמידם לדין ולדרוש ללא ויתורים והקלות, מנהיגים ראויים וטובים יותר שלא יסתנוורו מכוח, הון ושליטה וידרשו באמת בטובת הציבור, בטובתינו.