שביתת העובדים הסוציאליים הרעידה את הארץ. רבים באו להזדהות עם המאבק על תנאי העסקתם וגובה שכרם. כותרות העיתונים צעקו ומשיח לא בא- משיח גם לא מטלפן. לאחר מכן, באה שביתת עובדי הרכבות. שביתה שעצרה מדינה שלמה: חיילים מלהגיע לבסיס או לחילופין לבתיהם, עובדים מלהגיע לעבודתם. זאת במדינה שבה מערכת התחבורה ממילא מסורבלת. כשהשביתה עצרה, נשמנו לרווחה. כמה טוב היה שחזר השקט התעשייתי הזה שבו כולנו יכולים להיכנס שוב לחיי הנוחות שלנו. עם כל הכבוד, מאבקים ציבוריים מנפחים לנו את החזה בגאווה, אבל הם לא בשבילנו. לבסוף, באו הרופאים ועצרו שירותים חיוניים של בריאות במחאה על גובה שכרם, מצב מערכת הבריאות ותנאי העסקתם. בתי החולים התנהלו בחצי התורן. אז קפצה לכותרות העיתונים הידיעה כי דווקא בימים נוראים אלו התקבלה החלטה בדבר העלאת שכרם של רבני הערים ללא שום מאבק ומחאה.
*רנה ברץ התמחתה בעבר בדוברות התנועה במסגרת "רוח חדשה".