מאז שאריה דרעי הכריז (והוא שב ומכריז כבר כשנתיים) על חזרתו לחיים הציבוריים ולפוליטיקה, שבים ושואלים אותי רבים מאד האם יש להתיר לו זאת. אכן, יש לאפשר לדרעי לחזור לפוליטיקה הישראלית, אך יחד איתו יש להחזיר רבים וטובים אחרים, שמצאו את עצמם מחוץ לפוליטיקה ללא כל הצדקה אמיתית. הפוליטיקה הישראלית ראויה להם ** ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. לבלוג הרמת מסך

נכון שריבוי שרים וסגני שרים כרוך בהרבה הוצאות, אבל מיעוט אותם נכבדים מציב סכנת הוצאה גדולה יותר (כחצי מיליארד שקל) מאשר 4 שנים של ממשלה רחבה – בחירות. ריבוי שותפים קואליציוניים וריצויים בין היתר באמצעות הענקת משרות רמות לבחיריהם, כמו גם קידום מנהיגי מפלגת השלטון לעמדות כאלה, לאחר חלוקתן למפלגות השותפות, למניעת תסכול בקירבם והרגשת קיפוח, מבטיח את יציבות הקואליציה. לעת עתה גישה זו נראית כמצדיקה את עצמה. אולם לחוסר יציבות של הממשל יש גם חסרון נוסף, אולי חשוב יותר, מעבר להוצאה הכספית. תחלופה תכופה של השלטון פוגעת בתכנון לטווח רחוק של שנים, כיוון שצמרת חדשה של משרד ממשלתי אינה מחויבת ליזמות של קודמתה (ואולי גם לא רוצה להוסיף ליוקרה של זו) , ומחליפה בהרבה מיקרים את המדיניות הקיימת בחדשה, מהלך שכרוך גם בהוצאה כספית.

קוטג' הוא סַמָּן לַאֲנָרְכִיָה הַשַּׁלֶּטֶת בשוק-חיינו. ובעקר – בעבודת החקיקה של הכנסת בתחום הכלכלי. ידוע וּבָרוּר שֶׁהַהִדַּיְּנוּת בַּוַּעֲדוֹת הַכַּלְכָּלִיּוֹת בכנסת נעשית בין חברי הכנסת (מַשְׁתָ"פִים וְתִיקִים שֶׁל התאגידים, סתם פוליטיקאים מֻתָּשִׁים או חֲדָשִׁים וּתְאֵבֵי-דַּעַת וּמָמוֹן) והלוביסטים. הלוביסטים הם להקת עופות-טרף מְיֻמָּנִים הַמְּזַהִים נֵתַח שָׁמֵן מִגֹּבַה 30.000 רגל, ועטים עליו, אבל במומחיות ובטקט, שלא למשך תשומת-לבו של המתבוננן מהצד. אינטרס הצבור הוא אסקפה נדרסת, וכח החקיקה הוא-הוא מכונת-החליבה ההופכת את האזרח הקטן (בחזקת זבוב-הבית המצוי) לְשָׁפוּט שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֶגְרוֹף וְהַמָּמוֹן. כפי שאמר חבר הכנסת כרמל שאמה: על בעלי הרפתות, בעלי המחלבות, התאגידים ורשתות השווק להוכיח כי הם חולבים את הפרות והכבשים – לא את צבור הקונים. צדיק בסדום. דניאל לבנון