הציבור מאמין במבקר – אך האם המבקר מאמין לציבור?- ד"ר מאיר גלבוע
לפני מספר ימים פורסם דו"ח שנתי של נציב תלונות הציבור, הוא מבקר המדינה בכובעו השני, ממנו עולה שמעולם לא הוגשו כל כך הרבה תלונות על ידי הציבור. מבקר המדינה רואה בכך הבעת אמון של הציבור בו כגורם חשוב שנאבק בליקויים במינהל הציבורי ובשחיתות הציבורית.

על פי הנתונים שפורסמו – הגיעה העת לשאול את השאלה עד כמה מאמין מבקר המדינה לציבור ועד כמה הוא נוטה לקבוע שהצדק הוא עם הרשויות ולא עם המתלוננים מהציבור?
* ** ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה.
לבלוג הרמת מסך
http://meirgilboa.wordpress.com/

"שנת 2010 הייתה שנת שיא בכל הזמנים: כ – 14,000 תיקי תלונה חדשים נפתחו באותה שנה. זהו גידול של כ – 10% במספר התלונות לעומת 2009 וגידול של כ – 80% במספר תיקי התלונה שנפתחו בנציבות לעומת 2005. הדבר מעיד יותר מכול על האמון הרב של הציבור במוסד נציב תלונות הציבור ועל ההתייעלות ההולכת וגוברת של הנציבות במתן השירות לפרט". כך כותב מיכה לינדנשטראוס בהקדמתו לדו"ח.
אין לכפור בחשיבותו של מוסד נציב תלונות הציבור, בהיותו לעתים קרובות מפלט אחרון של האזרח והתושב מהתעמרות השלטון והביורוקרטיה. אך אחת השאלות העולות מהדו"ח האחרון היא האם באמת נציב תלונות הציבור הוא עדיין המפלט האחרון?
אם מספר התלונות המוגשות לנציב תלונות הציבור הוא מדד לאמון הציבור בנציב, הרי המדד החשוב לאמון שנותן לינדנשטראוס בציבור המתלונן בפניו על עוולות שנגרמו לו הוא שיעור התלונות שהוא מוצא אותן כמוצדקות. כאן כבר התמונה שונה. שיעור התלונות המוצדקות בשנת 2004, לפני שלינדנשטראוס נכנס לתפקידו (באמצע 2005), היה 33.9%. מאז ירד שיעור התלונות המוצדקות והגיע בשנה האחרונה ל – 28%. האם יש יותר תלונות כוזבות? האם הציבור מתלונן סתם כך ללא עילה מוצדקת? הנציב שלנו לא נותן לכך כל תשובה. לו סבר שהציבור מגיש יותר תלונות כוזבות, צריך היה הנציב לנקוט צעדים כלשהם לריסון התלונות הכוזבות. אולי, אף היה עליו לשקול לנקוט צעדים כלשהם נגד שקרים ומוסרי תלונות כוזבות. הרי תלונה כוזבת מכפישה עובדי ציבור ישרים והגונים, ללא עוול בכפותיהם. ואם אין לו סמכויות לכך, היה עליו להעביר את הטיפול למי שבידיו סמכויות לטפל בשקרנים או ליזום שינוי חקיקה שתאפשר טיפול בכאלה. הרי אין להתיר דמם של עובדי ציבור ישרים. ועד שיתוקן החוק – היה עליו לפרסם את הנתונים הללו עם פרטים כלשהם על הטופלים אשמת שווא על עובדי הציבור הנאמנים.
אבל, לינדנשטראוס לא עשה דבר מכל אלה, ולכן המסקנה הסבירה ביותר היא שהוא לא רוכש אמון מיוחד לציבור, הוא נוטה לקבל בקלות יחסית את העמדות של עובדי הציבור, והוא סבור שהציבור או לפחות חלקו הגדול – יותר משני שלישים – שקרן.
עוד מציין הנציב הנוכחי שהנתונים מעידים על התייעלות הולכת וגוברת של הנציבות במתן שירות לפרט. באמת? בכך שהוא דוחה יותר מ – 70% מהתלונות הוא נותן שירות לפרט? על איזה שירות בדיוק הוא מדבר?
כדאי לשים לב לנתון נוסף, שצריך לחשב אותו עפ"י הנתונים המפורסמים בדו"ח כדי לגלותו. שיעור התלונות שבירורן מסתיים לגופו של עניין, מבין כל התלונות שבירורן הסתיים, הולך ויורד. כלומר, הנציבות דוחה יותר ויותר תלונות על הסף, תוך מציאת עילות או אולי גם תירוצים (ואכן יש תלונות שהסירוב לבררן הוא כחוק. אך הפרשן הלגיטימי של החוק, לרבות הפרשן של גבולות הבירור, הוא מבקר המדינה עצמו) לסירוב לטפל כלל בתלונות. בשנת 2005 (להזכירכם – הנציב התחלף באמצע השנה) עמד שיעור התלונות שבוררו לגופן על 52%. בשנה האחרונה בוררו לגופן 40% בלבד. הנציב וצוותו בחרו לא לטפל בכמעט שני שליש מהתלונות. אכן, זהו מענה של הנציב לציבור שרוכש לו אמון.
ואם מדובר ביעילות, זו נמדדת גם במשאבים. נכון, שמספר התלונות גדל, וייתכן שהיה צריך אף להגדיל את המשאבים המוקדשים לבירורן. אך כדי לטעון שהמשרד התייעל – צריך להוכיח שהוא מבצע את תפקידו באותם אמצעים ובאותם משאבים שהוקדשו לכך בעבר.
לפי הדוחות לפי חוק חופש המידע שמפרסם המשרד, יש גידול לא קטן בתקציב של נציבות תלונות הציבור ובשכר עובדי הנציבות. כך, לדוגמא, תקציב הנציבות שנת 2005 היה 30 מיליון ₪ ותקציב לכוח אדם היה 3.04 מיליון ₪ . בשנת 2009 תקציב הנציבות עמד על 38.9 מיליון ₪ והתקציב לכוח אדם גדל כבר ל – 3.7 מיליון ₪. מדובר בעליות של כ – 30%. אני לא בטוח שזו התייעלות, עליה כותב הנציב.
גם השכר של עובדי המשרד עלה בסכומים ובשיעורים יפים. לפי הנתונים באתר משרד מבקר המדינה, היה השכר החודשי הממוצע של העובדים המינהליים 9,430 ₪ וממוצע השכר החודשי של עובדי הביקורת 20,912 ₪. ב – 2009 עמד השכר החודשי הממוצע של העובדים המינהליים על 13,491 ₪ של עובדי הביקורת על 28,793 ₪. טענה אפשרית שמדובר בצבירת ותק של עובדים ובעליה בדרגות צריכה להיבדק על פי נתונים קשים. לפי מיטב ידיעתי, בשש השנים האחרונות, סיימו את עבודתם במשרד עשרות עובדים (רובם ביציאה לגמלאות) והתקבלו עשרות עובדים חדשים (להערכתי יותר ממאה עובדים). סביר להניח שרבים מבין הפורשים היו בעלי שכר גבוה והעובדים החדשים התקבלו לדרגות הנמוכות עם שכר נמוך (כמובן, שהכול יחסי. שכר נמוך במשרד מבקר המדינה הוא גבוה יחסית למשרדי ממשלה אחרים). לכן, דינה של טענה כזו הוא להידחות. גם נתונים אלו אינם מעידים על התייעלות. יסביר לנו נציב תלונות הציבור על איזו התייעלות הוא מדבר.
וכל זה, מבלי להזכיר כלל שעדיין (נכון להיום) לא פורסם הדו"ח לפי חוק חופש המידע לשנה 2009 – 2010. לפי אתר מבקר המדינה, הדוחות הקודמים התייחסו לשנה המתחילה ב – 1.7 ומסתיימת ב – 30.6, ולכן היה עליו לפרסם את הדו"ח ביולי 2010. אז בהזדמנות זו, כדאי להזכיר לו שאו-טו-טו הוא כבר צריך לפרסם את הדוח לשנת העבודה 2010 – 2011.

מבקר המדינה בכפל תפקידיו הוא גורם חשוב בהגנה על הציבור ותרומתו של המבקר הנוכחי חשובה, אך ראוי שהוא יאמץ קני מידה שאותם הוא דורש מהרשויות אותן הוא מבקר.