מכתב למערכת-על המעטים השולטים ברבים בישראל-אבישי גבע
מתברר שיש קשר הדוק בין שני התחומים הקובעים את אורח ורמת החיים של תושבי ישראל – הכלכלה וההתפלגות המיגזרית. בשניהם ניכרת בשנים האחרונות התופעה השלילית, המרגיזה והמאיימת על עתיד המדינה.
בשלב זה אתייחס רק לתחום הראשון:
בכלכלה – אפשר לסכם את התופעה במשפט אחד – יותר מדי כסף השייך לכלל הציבור מוצא דרכו למעט מדי כיסים פרטיים. ומעט מדי כיסים פרטיים זה לא רק הטייקונים (כולל 18 המשפחות השולטות בפועל במדינה) שכולם מכירים, חלקם "פחות מרגיזים" וחלקם הרבה יותר – אילן בן דב למשל. מדובר באלפי "מאכערים", עורכי דין הגובים סכומי עתק בעיקר מחברות ממשלתיות וציבוריות, מיליונרים שהתעשרו ומתעשרים יום יום מ"תכנוני מס" שאולי חוקיים אבל מסריחים עד לב השמיים והכול באישור או יותר נכון בעצימת עין של הגופים שתפקידם למנוע זאת, קרי הממשלה וגופי הרגולציה שלה. דוגמאות נוספות לא חסרות ואני מזמין את הקוראים להרחיב את הרשימה (האקראית) שאותה התחלתי בזאת. אחד השיקולים בהכנת הרשימה – "דין פרוטה כדין מאה"!
1. כמוזכר לעיל: "תכנוני מס"
2. משכורות עתק, ללא הצדקה, לעובדי מגזרים מסוימים – נמלים, בנק ישראל, בנקים
3. אי החזרת תשלומי מימון מפלגות ע"י מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.
4. תשלומי שכר מופרזים ליושבי ראש חברות ממשלתיות שמשרתם צריכה להיעשות בהתנדבות מלאה או חלקית. דוגמה אחרונה ומקוממת במיוחד – מינוי עוזי דיין ליו"ר מפעל הפיס. דוגמה הפוכה – יאיר שמיר היה יו"ר התעשייה האוירית בהתנדבות. לא ברור עדיין מה לגבי מחליפו, דב בהרב, שגם הוא לא זקוק לשכר.
5. אפרופו אילן בן דב – הקלות הבלתי נסבלת של תשלומי עתק לבכירים בשוק ההון שגורמים הפסדים ללקוחותיהם, מושכים משכורות שלא תלויות בביצועיהם וממשיכים לג'וב הבא כאילו כלום לא קרה. דוגמה קלסית – האדונים דב קוטלר ורון לובש בקרן "פריזמה" (גילוי נאות: אני אישית נפגעתי כספית קשות מהם).
6. מר יוסי מימן, שלא חושב שעליו להשתתף אישית בכיסוי חלק מהנזק שנגרם עקב ההפסקות התכופות באספקת הגז ממצרים וההתייקרות הדרסטית הצפויה בתעריפי החשמל.
7. ומשהו אקראי לגמרי מהתחום הפלילי: לפני כשלוש שנים פורסם שגבר בשם שרון (שם פרטי) הואשם בהלבנת 230 (!) מיליון ש"ח שרובם הגיעו מגורמים פליליים. לא פורסם מאז דבר על העמדתו לדין ועל פסק הדין, ולדעתי הוא קיבל עבודות שירות בלבד…
איור: איתי גבאי