מכתב לאדיש-אלון דוד

כשילדה אחת בשם עדי החליטה ב-2008 שלא מוכרים את החוף שלנו בפלמחים בנזיד עדשים
אתה שאלת מה הטעם?
כשקואליציה של ארגוני סביבה וחברי כנסת הובילו את חוק אוויר נקי ב-2007,
אתה אמרת שכולם מושחתים וחבל על הזמן.
כשניסו לגזול מאיתנו מאות מילארדי שקלים מרווחי מרבצי הגז,
אתה אמרת שזה מיותר וגם ככה לא נצליח לשנות כלום.

כשארגוני עובדים התחילו לקום בכל הארץ ולעמוד על זכויותיהם הבסיסיות ביותר,
אתה בירכת, אבל גם הזכרת שהם לא יצליחו להשיג שום דבר.
כשמאהלי המחאה התחילו להתרומם ברחבי הארץ,
אתה סירבת לנקוט עמדה מכיוון שזה לא יוביל לשום מהלך משמעותי.
אלו רק דוגמאות קטנות למה שקורה בארץ בשנים האחרונות.
אני מקווה שברור לך שכל המאבקים האלו היו הצלחה אדירה בזכות אנשים שלא הקשיבו לך.
המאבק על הבית כבר נושא פירות והאדישות שלך הורגת אותו.
אם אין לך מושג מה קורה סביבך, עדיף שתשתוק
אז אל תגיד "זה חסר טעם", או "למה זה יעזור"
כי גם אם זה לא יעזור, 'עדיף כשלון מפואר על חלומות במגירה'.
איור:מור גלילי