נהוג לומר שהמשטר הדמוקרטי נשען על שלוש רגלים: הרשות המבצעת (הממשלה), הרשות המחוקקת והרשות השופטת. ההגדרה הנ"ל של רשויות אינה עומדת במבחן הזמן נוסח "ראה וקדש". במהלך השנים נוספה ברוב המדינות הדמוקרטיות גם רשות מבקרת. כנראה שהרציונל להתוספות רשות זאת היא שאין זה נכון לתת CART BLANCHE לרשות המבצעת לעשות שגיאות על חשבון הציבור. גם במצב הזה יש עדיין פגם משום שהאזרחים מנוטרלים מכל מעורבות במה שנעשה בשלטון בין מועדי הבחירות. כדאי לזכור שבמודל הקלסי של דמוקרטיה של עיר האזרחים נהגו להשתתף בהכרעות על ענינים שונים. עם גידול היחידה הדמוקרטית למדינות בעלות מיליוני אזרחים נוצר קושי ליישם עקרון יפה זה, אבל כדאי להשקיע שוב מחשבה אם ניתן ליישם אותו במציאות של ימינו. נזכיר כאן ברמת כותרות כיוונים אפשריים להגברת שיתוף האזרחים במימשל.

הבוקר 20.8.11 שמעתי ברשת ב ידיעה שאינטלקטואלים צעירים בפולין הקימו תנועה לביטול המפלגות ולבחירת שלטון המורכב ממומחים. קראתי והתעודדתי.

אחד מעיקרי המדיניות של נתניהו הוא הורדת שיעורי המסים הישירים, והוא אכן עשה רבות להורדתם. אלא, שאת מצבן של השכבות הנמוכות, שכמעט לא משלמות מס, הוא כמעט לא שינה בכך. עיקר הורדת שיעורי המסים הישירים תרמו לכיסיו, העמוקים גם ככה, של עשירון העליון, לכאלה שרוב ההכנסות שלהם אינו משכר ולכן משלמים מעט מסים ישירים ולחברות. בעוד יש ויכוח האם הורדת נטל המס מסייע לכלל הציבור, ולא רק לעשירונים הגבוהים ביותר, והאם הורדת המסים הישירים תורמת לצמיחה (הצמיחה של מי?), אין ספק שהם מגדילים את הפערים הכלכליים והחברתיים. אך לאי השוויון יש גם השפעה שלילית נוספת על המשק, שעליה נתניהו וגם אנשי האוצר לא חשבו או יותר חמור חשבו, ידעו ולמרות זאת הורידו מסים.

ראש הממשלה הקים צוות של 18 שרים, כן כן 18 שרים!! לא פחות... כדי להידבר עם מנהיגי המחאה האזרחית והחברתית המרשימה מבלי להיכנס מה עומד מאחורי ההחלטה להקים צוות כ"כ רחב להידבר עם המפגינים - צוות שנועד להחליט איפה ניתן לקצץ ואיפה להעביר - מעניין באמת האם זה הרצון להתייחס לנושא ברצינות או שמא דווקא למרוח את המפגינים בוועדות על גבי וועדות וצוותים על גבי צוותים ולמסמס את המחאה.