התנועה לאיכות השלטון פנתה לחברי וועדת הריכוזיות לגבי תהליך בחירתו של פרופ' בבצ'וק כנותן חוו"ד לוועדת הריכוזיות ובדיקת פוטנציאל לניגוד עניינים בעניין זה.
התנועה לאיכות השלטון פנתה היום לשר האוצר ולחברי הוועדה להגברת התחרותיות במשק (וועדת הריכוזיות) על רקע מידע שהתפרסם מפי הוועדה, לפיה אחד הצעדים הבאים בעבודת הוועדה, שיתבצע טרם פרסום טיוטת החלטותיה, הינו קבלת חוות דעת מאת פרופ' לוסיאן א. בבצ'וק מאוניברסיטת הרווארד.
בעניין זה מבקשת התנועה להסב את תשומת לבם של חברי הוועדה לעובדה שפרופ' בבצ'וק נתן בעבר חוות דעת מטעם בנקים מובילים במשק ולטובתם, ולשאול האם עניין זה הובא לידיעת חברי הוועדה טרם החלטתם על הזמנת חוות הדעת. כמו כן מבקשת התנועה לדעת האם נבדקה סוגיית ניגודי העניינים שפרופ' בבצ'וק עלול להיות נתון בהם וכן כיצד התנהל הליך בחירתו – ובכלל זה: האם נשקלו מועמדים נוספים ומדוע הוועדה החליטה לבחור בו.
התנועה מציינת כי פרופ' בבצ'וק הינו אמנם מומחה בעל שם עולמי בתחום הממשל התאגידי, ואין חולק באשר לכישרונותיו,מקצועיותו מעמדו של פרופסור בבצ'וק ומשקלה של דעתו בסוגיות כלכליות ומשפטיות; אולם כאמור פרופ' בבצ'וק כבר נתן בעבר חווֹת דעת לטובת ובהזמנת גופים פיננסיים מובילים במשק – אשר הינם הגופים שהוועדה הנוכחית פועלת לבדיקת האפשרות להגבילם.
מבלי להטיל ספק בכישרונותיו ומעמדו של הפרופ' בבצ'וק, מעלה התנועה בפני חברי הוועדה מספר שאלות:
1. האם פרופ' בבצ'וק הינו המומחה היחיד מקרב האקדמיה אשר התבקש ע"י הוועדה לתת חוות דעת בעניינים שעומדים על שולחנה? אם כן, כיצד ומדוע נבחר דווקא הפרופ' בבצ'וק? אם לא, מי הם המומחים האחרים?
2. האם חברי הוועדה היו מודעים לעובדה שפרופ' בבצ'וק נתן בעבר חוות דעת לבקשתם ולטובתם של בנקים גדולים, אשר חלק ממנדט הוועדה הינו להגביל את פעילותם?
3. האם חברי הוועדה בדקו את האפשרות כי בנקים אלה שילמו לפרופ' בבצ'וק עבור כתיבת חוות הדעת, כמקובל?
4. האם עיינו חברי הוועדה בחוות הדעת שנתן הפרופ' בבצ'וק, כמפורט לעיל, בכדי לוודא שאין במטרתן ותוכנן משום התנגשות עם המטרה שלשמה התבקש הפרופ' לתת חוו"ד במקרה של הוועדה?
5. האם פרופ' בבצ'וק התבקש, טרם שיכתוב את חוות הדעת, לחתום על גילוי נאות בנוגע לניגודי עניינים אפשריים אשר עשויים להיות לו במתן חוות דעת לוועדה שעוסקת בין השאר בהסדרת פעילותם של הבנקים?
שאלות אלה עולות לאור האינטרס הציבורי הגדול בעבודתה של הוועדה והצורך לוודא כי החלטותיה יתקבלו באופן השקול והראוי, ללא משוא פנים ולטובת האינטרס הציבורי בכללותו.