ריבוי שרים- יוסף ענבי
נכון שריבוי שרים וסגני שרים כרוך בהרבה הוצאות, אבל מיעוט אותם נכבדים מציב סכנת הוצאה גדולה יותר (כחצי מיליארד שקל) מאשר 4 שנים של ממשלה רחבה – בחירות. ריבוי שותפים קואליציוניים וריצויים בין היתר באמצעות הענקת משרות רמות לבחיריהם, כמו גם קידום מנהיגי מפלגת השלטון לעמדות כאלה, לאחר חלוקתן למפלגות השותפות, למניעת תסכול בקירבם והרגשת קיפוח, מבטיח את יציבות הקואליציה. לעת עתה גישה זו נראית כמצדיקה את עצמה. אולם לחוסר יציבות של הממשל יש גם חסרון נוסף, אולי חשוב יותר, מעבר להוצאה הכספית. תחלופה תכופה של השלטון פוגעת בתכנון לטווח רחוק של שנים, כיוון שצמרת חדשה של משרד ממשלתי אינה מחויבת ליזמות של קודמתה (ואולי גם לא רוצה להוסיף ליוקרה של זו) , ומחליפה בהרבה מיקרים את המדיניות הקיימת בחדשה, מהלך שכרוך גם בהוצאה כספית.

תופעת ריבוי השרים (שהיא רעה חולה ומדבקת לעצמה) אינה אלא סימפטום להסתאבות השלטון.
שחיתות הממשלה וחברי הכנסת מאפשרת להם (בחסות שמירת יציבות שלטונית) לנפח עצמם הן כלכלית והן
בעניין כבוד , תארים, זכויות וכו'.

לפני 30 שנה , הייתה משכורתי זהה למשכורת ח"כ. כיום היא חצי / שליש. זה למעט ההטבות המופלגות,
ההולכות ומתרבות, להן זוכה הח"כ.

הקואליציה ועימה גם ה"אופוזיציה" יודעות לשפוך כספי המדינה בצורה מעוותת (למשל התמיכה בחוגים הדתיים)
וזה בא, כמובן, על חשבון הציבור.

כל מחדל שלטוני גורר הקמת וועדת חקירה שעלותה רבה – תועלתה אפסית.

הפירמידה ההפוכה שיצרנו שבסיסה העליון הולך ומתרחב לא תחזיק מעמד.

לי יש הצעות לפתרון. איני מעלה אותן על הכתב כי הן מאוד וולגריות.
חוששני ש"העם" יתפרע וייצא לפעולות אנרכיות שלא ישפרו במאום את המצב.

אחת הדרכים המעשיות חייבת להיות צמצום הוצאות הראווה ובראשן צמצום מספר השרים :
א. הגבלת מספר השרים בחקיקה !
ב. חלוקת התיקים לפי מפתח יחסי למשקל המפלגה בקואליציה.
ג. צמצום ההטבות המופלגות לח"כים וההוצאות הנלוות לתפקידם.

יוסף ענבי
אשדוד