רודף מדליפים, מכופף משפטנים – מחשבות על ליברמן- אמיר זוהר
ליברמן מהלך אימים על מדליפים במשרדי הממשלה ובמשטרה, אז למה דווקא עבריינים ושוטרים מעריצים אותו כל כך? למה בית משפט העליון, שדחה את עתירתו, מצדיק את המרדף שלו אחרי מדליפים, בהערת ביניים מרגיזה שתהפוך להלכה פסוקה? מדוע בית המשפט לא טורח להסביר גם את הצד השני, הלא פורמלי, שהדלפות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה? האם ללא אותו "גרון עמוק" היתה נחשפת פרשת הנשיא ריצ'רד ניכסון באמריקה? האם ללא ההדלפות ממשרד מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות היו מגישים כתב אישום נגד אולמרט? בחיים לא! האם שופטינו תמימים? גם לא, עננה שמרנית מתקרבת לבית משפט העליון, ראו הוזהרתם!
לבלוג פוסתא
http://www.posta.co.il/?p=477

לשר החוץ האימתני שלנו, אביגדור ליברמן, ומפלגת ישראל ביתנו שלו, יש תומכים רבים במשטרת ישראל ו…בעולם התחתון. בשני הגופים האלה מעריצים את הכוחנות שלו ואת יכולת המשילות – בעזרת מינויים שרירותיים, כן? שוטרים רבים חולמים עליו כעל המפכ"ל החזק שהם היו רוצים, כזה שיטאטא מהרחובות בכוח את האנשים שהם מתקשים ללכוד באמצעות הוראות החוק. עבריינים רבים רואים בו את הגנגסטר האולטימטיבי, איש הממסד שקורץ אליהם, הגנגסטר שבמחיצתו עבריינים מרגישים מסורסים, אבל גם מוגנים. אלה וגם אלה לא מבינים שתפישת העולם הזו שלהם, הערצת הכוח, פוגעת רק בהם.
השוטרים קיבלו על הראש שר לביטחון פנים מוזר ביותר, יצחק אהרונוביץ, מן סבא כזה, חייכן וחביב, אבל עם כוונות נסתרות מהסוג העלוב ביותר, עם תקלות פופוליסטיות כמו מינוי אורי בר לב למפכ"ל, כביטוי לרחשי הלב של ההמונים, לכאורה. שהרי את רחשי הלב בנתה היחצ"נית מגלי צה"ל, אחת הנשים הקרובות לבר לב, שנגדה גם נטען כי היתה המאהבת שלו. ללא שום גילוי נאות היא זו שהריצה אותו למפכ"לות בשידוריה, בגיבוי מלא של מפקדיה וחבריה לתחנה הצבאית. בתחילת פרשת בר לב היא שידרה שהכל עורבא פרח, ונתנה לשר החביב תחושה שהיא שולטת בביצה, אהה, אבל אז היא נתקלה באומץ ליבן של שתי נשים, אורלי אינס ואושרה אסף, שעמדו נגדה כחומה בצורה, וגילו שיש עוד כמה נשים, שנהנו או הוטרדו, ובכל מקרה הן הוכיחו שמועמד השר למפכ"לות הוא ז'יגולו בדרגת ניצב. אז אמנם בתיק ליברמן אהרונוביץ' לא נגע, כי הוא חשש, אבל לעשות את המוות לממונים על החקירה בצמרת המשטרה הוא ידע גם ידע. פרשת בר לב לא היתה הפרשה המבישה היחידה של השר, קצרה כאן היריעה, אבל אם תחפשו בגוגל, או תדברו עם אושרה אסף, תלמדו על המון פרשיות מלשכת השר אשר מאז מונה לתפקיד לא מפסיק לבחוש, אבל גם נוהג להשאיר טביעות אצבעות.
מנגד, העבריינים שמעריצים את תדמית הגנגסטר של ליברמן יגלו מהר מאוד שאם הוא ישתלט על הממשלה, או על השלטון, הוא יאסוף אותם מהרחובות בלי קשר לראיות, ימנה שופטים מהסוג שפרידמן אוהב, כאלה שמגינים על זכויות של פוליטיקאים מושחתים, אבל רומסים עבריינים קטנים, קורבנות בעל כורחם של המדיניות החברתית שהכתיבו אותם פוליטיקאים. אבל הסירו דאגה, יהיו גם העבריינים שיישארו מוגנים, אלה אשר יהיו מחוברים לארגון הפשיעה הנכון.

אחרונים לא חביבים הם אותם עיתונאים ואבירי שלטון החוק, שמגבים את המרדף של ליברמן ואנשיו אחרי המדליפים במגזר הציבורי, במשטרה ובמשרדי הממשלה. יש גם עיתונאים אטומים, משפטנים ופעילי ציבור שבדרך כלל נאבקים למען שלטון החוק והסדר הציבורי הנכון, אבל בדרך יורים לכולנו ברגל. כי ללא הדלפות איך נדע אם ליברמן קיבל כמה מיליוני דולרים מחברו הטוב ויקטור צ'רנוי, שנחשב לגנגסטר בינלאומי בכמה וכמה מדינות? איך נדע שאולמרט, עוד אחד שהתחיל כלוחם בשחיתות וסיים עם כתב אישום חמור במיוחד, מכר לנו את עיר הבירה ועוד חצי מדינה? מישהו מאמין שללא הדלפות מחקירות אולמרט התיק היה מבשיל לכתב אישום. לעולם לא. האם ללא אותו "גרון עמוק" היתה נחשפת פרשת הנשיא ריצ'רד ניכסון באמריקה? אין מצב.
אם לא נדע מה הולך בחדרי חקירות בזמן אמת, איך נדע שלא מטייחים חקירות של פוליטיקאים רבי השפעה, איך נדע שלא עושים עיסקאות אסורות עם עבריינים שמואשמים בעבירות חמורות אבל מוכנים למכור את חבריהם בתמורה לשחרור מוקדם, ללא הדלפות מחדרי חקירות איך נדע שלא תופרים עוד תיק פשע חמור, דוגמת זה שתפרו לעמוס ברנס במשטרת חיפה החשוכה, בימים שהתקשורת התנהלה בחסות שלטון מפא"י?

ההדלפה היא מוסד חברתי בלתי פורמלי, נשמת אפה של כל דמוקרטיה, מי שיידכא אותה, וירדוף מדליפים בברוטליות, כפי שעושים עכשיו במשרד החוץ של ליברמן, וכפי שעולה מההערה של שופטי בג"צ בעניין דרישתו של ליברמן "לרדוף" את השוטרים השדליפו פרטים בעניינו, ייצור כאן שלטון חזק, מהסוג שהשוטרים והעבריינים מעריצים כל כך.

לומר את האמת, העננה כבר מרחפת מעל בית המשפט העליון. השופט אשר אמור להתמנות לנשיא הבא של מבצר שלטון החוק הוא אשר גרויניס, השופט של מפלגות הימין בבית משפט העליון. השופט גרויניס ידוע במזג המתנשא, ו"היעיל" שלו, אבל גם בעמדותיו לצמצם ככל האפשר את התערבות בית המשפט בענייני השלטון. בהחלטה שניתנה השבוע בעליון על ידי הרכב בראשות השופט אליקים רובינשטיין (היועמ"ש לשעבר ש"רדף" מדליפה אחרת – עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ, שסייעה לחשוף את השחיתויות של אריאל שרון ובניו), נדחתה דרישתו של ליברמן לחקור את ההדלפות מחקירתו, אבל בית המשפט ניפנף באזהרה לשוטרים שיחקרו את התיק החמור הבא:
"התופעה של הדלפה מחדרי החקירות, בעיקר בחקירות רגישות ומתוקשרות, היא רעה חולה. בכך יש לפגוע לא רק בזכות החשוד להליך הוגן, אלא גם באינטרס הציבורי בניהול חקירה תקינה שתניב תוצאות, וכן באמון הציבור ברשויות האכיפה והתביעה, שהחקירה היא אובייקטיבית ונטולת משוא פנים, וכי ההליך נקי וחותר לחקר האמת. המחיר של התנהלות כגון דא הוא כבד, והניזוק העיקרי הוא הציבור כולו. לאו מילתא זוטרתא היא. על רשויות החקירה והתביעה לעשות מאמץ שהדלפות מסוג זה לא יישנו, תוך שיהא נהיר למדליפים כי לא תהא פניה לסדר היום כאילו לא אירע דבר, וכי המדליף עלול לשלם מחיר אישי שכן "תפקידם של אנשי המשטרה אינו מחסן אותם מפני חקירה, אלא דווקא מציב בפניהם סטנדרטים גבוהים במיוחד של חובות אמון, הגינות והקפדה על קיום החוק".

כך קבעו השופטים בפסק הדין המנומק בעתירתו של השר הנכבד, ומה עם איזה מילה, או משפט קצר, על חיוניותה הלא פורמלית של הדלפה בחברה הדמוקרטית? חבל, שהשופטים הבכירים שלנו אינם מביעים את דעתם גם על חשיבותה של ההדלפה בדרך אל התיקים שבסופו של דבר מגיעים אל שולחנם.