כיצד לבקר התנהלות שלטונית קלוקלת- יוסי יעלי
כדי שבקורת תהיה אפקטיבית יש להפנות אותה אל מישהו מסוים שיכול לתקן אותה ולא לנסח בקורת כוללנית אנונימית

אנשים רבים ( בציבור ובתקשורת הממוסדת ) נוהגים לעתים קרובות להתיחס בבקורת קשה להתנהלות שלטונית קלוקלת של גוף זה או אחר, אולם אם הבקורת אינה ממוקדת למקום הנכון, אז היא מאפשרת לבעל ההתנהלות הקלוקלת להתחבא מאחרי הגוף הרחב שהוא משתייך אליו, ובכך להתחמק מבקורת עליו וגם להתחמק מאחריות למעשיו.

להלן שתי דוגמאות של התיחסות בקורתית אל הפרקליטות:
1. הקטע הראשון לקוח מתוך דוח מבקר המדינה על האזנות הסתר. בדוח הזה המבקר מתיחס לענין פרשת האזנות הסתר לחיים רמון ומביא את מימצאיו:
" ליקויים אלו לא נבעו מכשל מערכתי או ארגוני אלא בעיקר מכשל אישי של בעלי התפקידים שעסקו במלאכה ומאי קיום הכללים על ידי אותם בעלי תפקידים: תנ"צ מירי גולן ( ראש יאח"ה לשעבר , שהשתחררה בינתיים מן השירות במשטרת ישראל לאחר שנות עשייה מוצלחות בתפקידים בכירים במשטרה; סנ"צ ירן קמין ( ראש מפלג לשעבר ביאח"ה ); פרקליטת מחוז תל אביב, רות דוד; והתובעת במשפט רמון, עו"ד אריאלה סגל- אנטלר".

2. הקטע השני לקוח מתוך מאמר של איתמר לוין שהתפרסם ב- 25.10.2011 ( www.new1.co.il ) ואשר עוסק בבקורת על שתי עיסקאות טיעון אשר בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובתל אביב מתחו עליהן בקורת קשה:
"המדינה מקבלת החלטות שבמקרה הטוב מצביעות על טמטום"
"עיקר קצפו ( של השופט ) יצא על הקנס המגוחך לו הסכימה המדינה"
"לעתים המדינה אפילו אינה טורחת לשלוח לבית המשפט עורך דין שיציג את העיסקה ומסתפקת במתמחה"
"בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את חברת נמלי ישראל בזיהום נמל חיפה, ואגב כך מתח ביקורת קשה וארוכה (שני עמודים מתוך 17 עמודי החלטתו) על הסכמת המדינה – עוד בבית משפט השלום – למחוק מכתב האישום את בכירי החברה הממשלתית. השופט יוסף אלרון מדגיש שוב ושוב, כי מדובר בנוהג פסול – שאותו ניתן לדבריו לראות יום-יום – המנוגד לאינטרס הציבורי. מה שעושה המדינה, אומר אלרון, הוא לאפשר למנהלים להסתתר מאחורי גבו של התאגיד ולא לשאת באחריות למעשיהם. הרי תאגיד אינו עושה דבר; בני אדם הם אלו שמבצעים את העבירות – אבל הם יוצאים נקיים, וקופת התאגיד היא הניזוקה. הדבר חמור במיוחד במקרה הזה, משום שמדובר בחברה ממשלתית – וכך היחידים שמשלמים הם אנחנו, אזרחי המדינה, ולא המנהלים שפשעו".

מבקר המדינה מצא שלא היה כשל בפרקליטות בענין האזנות הסתר לרמון אבל כמה אנשים מזוהים כשלו באי קיום הכללים, ולכן נקב במפורש בשמותיהם. איתמר לוין לעומת זאת מאשים את "המדינה" וזאת טעות כפולה:
ראשית: המדינה לא עושה שום דבר אלא אנשים הם העושים מעשים ( כדברי השופט אלרון ), ובנוסף לכך המדינה זה כולם כולל אותי ואת הקוראים.
שנית: על ידי שימוש במילה הכוללנית "המדינה" כותב המאמר מאפשר לאנשים מסוימים שכשלו להתחמק מזרקור על מעשיהם הנפסדים.
השפעתה של בקורת ציבורית נובעת מכך שהיא גורמת הרגשה לא נעימה למישהו מסוים שיכול לתקן דברים, וכרגע אינו עושה זאת. לפיכך יש רק סכוי נמוך שהשמעת בקורת בשפה כוללנית לתיאור כשלים תגרום לתיקונם של כשלים.

אם ברצוננו להשפיע בבקורת שלנו על תיקון קלקולים אז כדאי לנקוט בגישה שלהלן:
1. אם נתקלנו במקרה שבו הארגון כולו מתנהל בצורה קלוקלת ( למשל נהלי עבודה לא טובים ) אז הבקורת צריכה להיות מופנית אישית אל מי שעומד בראש הארגון ( ויתכן גם אל הממונה שלו )
2. אם עובד בארגון עושה מעשה קלוקל שלא על פי כללי הארגון אז הבקורת צריכה להיות מופנית אליו אישית
3. אם עובד בארגון עושה מעשה קלוקל תוך שמירה על כללי הארגון יש להפנות את הבקורת באופן אישי למנהל הראשון בהיררכיה שהיה יכול לתקן את המצב. כך למשל אם מתמחה נשלח לבית המשפט להציג עיסקת טיעון, ומתקשה להסביר אותה בצורה טובה, אז יש להפנות את הבקורת אל פרקליט המחוז ששלח אותו ולא אל המתמחה.
למשל במקרה של בקורת על הפרקליטות כדאי לזכור שיש הרבה אנשים שם שעושים את מלאכתם נאמנה, ולכן אם התבשיל לא יוצא טוב האחראים לכך הם פרקליט המדינה – כיום מר משה לדור, ואחראי מעליו על המצב הוא היועץ המשפטי לממשלה – כיום מר יהודה ויינשטיין.

לכל אחד מאיתנו יכולה להיות תרומה מסוימת להעלאת האפקטיביות של בקורת ציבורית אם נקפיד על מיקוד הבקורת למושא המתאים עבורה.

תגיות: בקורת אפקטיבית על התנהלות שלטונית,אחריות לכשלים