האם ההסדרות עשתה את שלה וההסתדרות יכולה ללכת? מיכל בן משה
שאלה מתבקשת בימים אלו של מחאה חברתית (דועכת?), לאחר קיץ נטול קוטג' בו החברה האזרחית הזיעה בהפגנות המוניות ובאוהלים צפופים, היא האם הסתדרות העובדים מצדיקה את קיומה או שמה ממשיכה לפעול, כמו גופים רבים בארץ, מכורח הרגל בלבד?

*מיכל בן משה, סטודנטית לתקשורת ויחסים בין לאומיים, מתמחה בדוברות ה"תנועה למען איכות השלטון".

את ה"ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" הקימו חלוצים יפי הבלורית והתואר עוד בחג החנוכה של שנת 1920. הימים ימיי מנדט בריטי והפועלים העבריים עולים חדשים ברובם, חסרי הון ומודעות לזכויותיהם. ההסתדרות הכללית שימשה כארגון גג סוציאליסטי של כל מפלגות הפועלים בארץ ישראל ואף הייתה בעלת גוון פוליטי ברור מכיוון שראתה עצמה כזרוע המבצעת של תנועת העבודה ועיקר פועלה שיקף בבירור את חזון התנועה.
באותן שנים, שנות "המדינה שבדרך", היקף פועלה של ההסתדרות היה עצום וחבק כמעט את כל תחומי חייו של הפועל הארץ ישראלי- בריאות, חינוך, תרבות, קליטה ועוד. על פי חזונו המפורט להפליא של דוד בן גוריון, מנהיג ההסתדרות הראשון, פועלה של ההסתדרות היה מעיין "פיילוט" למוסדות המדינה הריבונית שעוד תקום. ואכן, כמו פרטים רבים בחזונו של הנביא הציוני, מוסדות המדינה קרמו עור וגידים סביב השלד שיצרה ההסתדרות הכללית.
האידיאל המרשים של בעלות הפועלים עצמם על מקום עבודתם, החל להיטשטש עם חלוף השנים. ההסתדרות הלכה וגדלה, צברה עוצמה והשפעה פוליטית, כך שהמעבר לשימוש במנגנונים בירוקרטים רחבים ומסורבלים היה כמעט בלתי נמנע. לאחר ירידת כוחה של מפלגת העבודה בסוף שנות ה70 התרחש המשבר שעיצב את דמותה של ההסתדרות כפי שאנו מכירים אותה היום. רבים מנכסיי ההסתדרות הועברו לידיים פרטיות, "חברת העובדים", הגוף המעסיק של ההסתדרות, בוטלה והמאמץ העיקרי של הגוף החדש- ישן התמקד בתחום האיגוד המקצועי.
שאלה מתבקשת בימים אלו של מחאה חברתית (דועכת?), לאחר קיץ נטול קוטג' בו החברה האזרחית הזיעה בהפגנות המוניות ובאוהלים צפופים, היא האם הסתדרות העובדים מצדיקה את קיומה או שמה ממשיכה לפעול, כמו גופים רבים בארץ, מכורח הרגל בלבד?
מנהג ידוע ואהוב בישראל הוא להשוות עצמנו למדינות המערב הנאורות בכדי לחוש קצת יותר נאורים בעצמנו ולכן נעשה זאת גם בנושא זה. 600,000 עובדים בישראל חברים בארגוני עובדים, אולם רק 450,000 מהם חברים בהסתדרות. מדובר בפחות מ35% מהעובדים הישראליים. לשם ההשוואה, ברוב מדינות אירופה חברים בארגוני עובדים למעלה מ50%, ואף 80% בגן העדן החברתי המכונה מדינות סקנדינביה. אולם, למרות השיעור הנמוך של חברים ביחס למערב, מפאת מספרם הנמוך יחסית של העובדים המאוגדים בישראל וחולשתם של ארגוני העובדים הקטנים יותר (התלויים בהסתדרות באופן מסוים) הופכת ההסתדרות לגוף כמעט בלעדי המייצג את העובדים במדינת ישראל ולכן לגוף בעל כוח מרשים.
עופר עייני לא הצטרף למחאת הדיור מיד עם הקמת האוהל הראשון בשדרה, אולם כשהצטרף טרח לעשות זאת ברעש גדול עם הצבת אולטימטום עמום לרה"מ כי אם לא יימצא פיתרון לבעיית מעמד הביניים תוך מספר ימים אז….!! מה הוא אותו "פיתרון"? לנוחיותו הרבה של עייני, "פיתרון" הוא עניין של הגדרה, וכנראה שהגדרתו של יו"ר ההסתדרות שונה למדי מזו של מעמד הביניים הנאבק. ומהו האיום הגדול? כפי שכבר הוסבר, גם היום כוחה הפוליטי של ההסתדרות עצום ואין ספק כי היה ניתן לתרום חלק ממנו לקיץ המחאות בצורה מעשית יותר ופופוליסטית פחות.
המאבק הוא מאבקם של עובדי שכר המינימום המנוצלים, של הסטודנטים שכבר שכחו יתרה חיובית בבנק מהי, של הזוגות הצעירים יותר או פחות שעושים הכל נכון ועדיין לא מגיעים. עייני הוא איננו נציגנו הטבעי. יו"ר הסתדרות, שהוגדר בעיתונאות לא פעם כמקורבם של בכירים במשק מייצג את הועדים הכל- יכולים, את החברות המונופוליסטיות, את אלו שכן הצליחו לרכוש דירה כנגד כל הסיכויים, ואפילו לא משלמים בה על הוצאות החשמל שלהם. האם במסגרת גל המחאה ההסתדרות אכן פועלת למען חברה צודקת יותר כפי שטען עייני לא פעם, או שמה זהו ניסיון נואש להדגים כי עודנה לגיטימית ומשמעותית גם לעשירונים הנרמסים?
בימים אלו, לאחר קיפול מרבית האוהלים ברחבי המדינה, מנסה עייני לספק לאזרחי ישראל תשובה לשאלה זו ע"י מאבקו המתוקשר למען תנאי העסקתם של עובדי הקבלן, נושא אשר היעדרותו מדו"ח טרכטנברג צורמת במיוחד. האופטימיים שבינינו יאמרו כי מאבק שכזה הוא חזרה אל מקורות ההסתדרות הבן- גוריונית, שימוש כמעט "אבירי" בכוחה של ההסתדרות למען החלשים שבעובדים. הספקנים, כלומר רובנו, יאמרו כי עייני ממשיך לרכב על הנחשול המרשים של קיץ 2011, בכדי לחזק מעמדו ומעמדה של ההסתדרות.
בעיית עובדי הקבלן לא נוצרה בשנים האחרונות יחד עם עליית מחירי הדיור אלא שרירה וקיימת כבר 25 שנים. עוד בתחילת שנה שעברה, בעודי סטודנטית טרייה המשתתפת בהפגנה הראשונה שלה באוניברסיטה בנוגע למצוקת עובדי הקבלן, תהיתי כפי שבוודאי תהו סטודנטים רבים אחרים- מדוע ההסתדרות שמאבקים שכאלה מיועדים להיות נשמת אפה, אינה משמיעה קולה בנושא?
כך או כך, אם אלו סיבות חברתיות או שמה פוליטיות שהובילו את עייני להיאבק על נושא משמעותי זה- תוצאות חיוביות יתקבלו בברכה. אולם, ייתכן מאוד והמרחב הציבורי המתעורר במדינת ישראל, זה שיוצא לרחובות ומתאגד ללא תלות בעסקנים שונים ובראשי המשק הופך את הסתדרות העובדים הכללית החדשה לגוף שפג תוקפו בישראל של 2011.