בפעמים רבות שבהן טיילתי בעולם, נשאלתי על ידי אנשים שאינם יודעים הרבה על מדינת ישראל, האם היא מדינה דמוקרטית. השאלה הזו תמיד מכה בי בתדהמה, פעם אחר פעם, אולי משום שנדמה לי שאין אדם בעולם שאינו יודע על מדינת ישראל, מדינה שתמיד נמצאת בזירה התקשורתית ובעיקר משום שעצם השאלה מעלה אצלי שאלות ואולי קצת מהווה עבורי מכה מתחת לחגורה. * שולה פוקס מתנדבת במחלקת ארגון וחברים בתנועה למאמר בדה מרקר קפה

משה קצב, הוא אדם מאמין. הוא מאמין בעיקר בעולם הפנטזיה שבנה לעצמו בו הוא אינו עוד אסיר מן המניין- אלא האסיר מספר אחד! והאשמה? עלינו. *מיכל בן משה תלמידת תקשורת שנה ב באוניברסיטה העברית , מתמחה בדוברות התנועה

השטף החקיקתי הפוקד את הכנסת בימים אלה, יש לו מכנה משותף והוא הניסיון להשתיק ביקורת, לנטרל יכולת פיקוח ולהסיר מעל השלטון את "עולו" של כל מי שעשוי להצביע על קלקול, אי תקינות ואף שחיתות - החל מבתי המשפט, דרך התקשורת וכלה בחברה האזרחית והעותרים הציבוריים הפועלים בקרבה.

אופייה המיוחד והלוחמני של שנת 2011 בא לידי ביטוי כחוט השני בעת ההתבוננות באבירים שנבחרו לשאת בתואר השנה. זאת כאשר הפעילות של רבים מהם נוגעת למלחמה בתאגידים, בקשרי הון ושלטון, בכל אותם גורמים הגוזלים מהציבור את המגיע לו ומנצלים לרעה את כוחם, בחלק מהמקרים כוח שהוענק להם כמנדט על ידי הציבור עצמו. * מיכל בו משה סטודנטית לתקשורת באוניברסיטה העברית מתמחה בדוברות התנועה

אני כל כך לא מבינה את הויכוח לגבי לשון הרע. אני לא מבינה למה חופש הקללה וחופש דימויים של אנשים מעולם הדימויים של בעלי חיים נחשב שחופש דיבור, ולמה איסור על הדבר הזה נקרא פגיעה בחופש הדיבור? ואני לא מבינה גם את ההתנפלות על הדתיים כגוש הומוגני המבטא כל מה שפוגע בחופש הזה.