"דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע. רמה מסוימת של דחיינות היא נורמלית, אך היא הופכת לבעיה כאשר היא מסכלת את התפקוד הנורמאלי." (מורתנו ורבתנו- ויקיפדיה). מקומם ומרגיז לשמוע את תגובות השלטון שוב ושוב בנושא חוק טל הנוגע ל"דחיית גיוס חרדים", דחייה? עד מתי בדיוק? החברה החרדית ודורשי שלומה לא מעוניינים לדחות את גיוס החרדים אלא להעמיד את אי קיומו בגדר עובדה. הדחייה היחידה שאכן מתקיימת היא בהתמודדות עם הסוגיה הקשה הזו, סוגיה שמלווה בכותרת "זמני" החל מ1949 ועד ימינו אנו. תהה ההחלטה בנושא אשר תהה, יש להגיע להכרעה ועל מוסדות השלטון להפסיק לזלזל בציבור ולנסות להרגיע את הרוחות בהצהרה על ארעיותה של המציאות. ההתמודדות הקלוקלת עם חוסר ההכרעה בנושא חוק טל היא עוד סימפטום למחלה החמורה בה לוקה ההנהגה הישראלית, ובייחוד ראש ממשלתנו הנוכחי שלא מכבר הגדר הפכה להיות מקום מושבו הטבעי- דחיינות כרונית חמורה. כי למה להתמודד היום עם מה שאפשר לדחות גם מחר?

התנועה לאיכות השלטון נלחמת שנים רבות בתופעת השחיתות במיגזר הציבורי. במסגרת המאבק בשחיתות היו לה כמה הישגים יפים וחשובים, אבל תופעת השחיתות לא מראה סימני כניעה. ננסה לענות כאן על השאלה מה נדרש ואפשר לעשות כדי שהמלחמה בשחיתות תהיה יותר אפקטיבית.

באופן תמוה למדי, ישנן כיום יותר מאלף (!!) שיטות למדידת שטחי נכסים- עם קירות פנימיים, קירות חיצוניים בלבד, כולל מבנים נייחים בחצר, התכסית בשטח, עם המלונה של הכלב, או לא כולל מבצר הלגו של הילד.. מועצות מקומיות רבות מרשות לעצמן גמישות רבה בחישוב השטח הודות לחקיקה העמומה בנושא. הרשויות המקומיות הן הקובעות את גובה הארנונה, זאת בכפוף לאישור משרד הפנים. כמעט ולא קיימים כללי ארנונה זהים בין הרשויות בארץ, שאף לא מחויבות לפרסם נתונים אלה מלבד על גבי לוח המודעות בבניין הרשות, משל היינו חברה כפרית ונטולת טכנולוגיה שתושביה מתכנסים מדי יום בכיכר העיר בכדי להיוודע למתרחש ביישובם. * מיכל בן משה,- סטודנטית לתקשורת ויחסים בין לאומיים, מתמחה בדוברות התנועה

הציבור הישראלי משלם הון רב בכדי לממן את החרדים, המתנחלים, שרים ללא תיק ומשרדים ממשלתיים שבקלות היה ניתן לאחד, אז דווקא על החיילים, נחסוך כמה שקלים? *מיכל בן משה, סטודנטית ליחסים בין לאומיים ותקשורת- מתמחה בדוברות התנועה