דחיה? עד מתי בדיוק/ מיכל בן משה

"דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע. רמה מסוימת של דחיינות היא נורמלית, אך היא הופכת לבעיה כאשר היא מסכלת את התפקוד הנורמאלי." (מורתנו ורבתנו- ויקיפדיה).
מקומם ומרגיז לשמוע את תגובות השלטון שוב ושוב בנושא חוק טל הנוגע ל"דחיית גיוס חרדים", דחייה? עד מתי בדיוק? החברה החרדית ודורשי שלומה לא מעוניינים לדחות את גיוס החרדים אלא להעמיד את אי קיומו בגדר עובדה. הדחייה היחידה שאכן מתקיימת היא בהתמודדות עם הסוגיה הקשה הזו, סוגיה שמלווה בכותרת "זמני" החל מ1949 ועד ימינו אנו. תהה ההחלטה בנושא אשר תהה, יש להגיע להכרעה ועל מוסדות השלטון להפסיק לזלזל בציבור ולנסות להרגיע את הרוחות בהצהרה על ארעיותה של המציאות.
ההתמודדות הקלוקלת עם חוסר ההכרעה בנושא חוק טל היא עוד סימפטום למחלה החמורה בה לוקה ההנהגה הישראלית, ובייחוד ראש ממשלתנו הנוכחי שלא מכבר הגדר הפכה להיות מקום מושבו הטבעי- דחיינות כרונית חמורה.
כי למה להתמודד היום עם מה שאפשר לדחות גם מחר?