איך נשיג עתונות אמיתית לשמה כמו שהיה פעם- עו"ד חיים שיבי
חיים שיבי עתונאי בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות מספר על היוזמה המתגבשת באגודת העיתונאים בירושלים להקים בית ספר לעיתונות מעשית ומדוע יש לאלה שעשו דרך ארוכה בתעשיית החדשות ידע שאין לרבים וטובים באקדמיה
* עו"ד חיים שיבי שימש בעבר ככתב ידיעות אחרונות בכנסת ושליח העתון בארה"ב.

הוא נכנס לכתה והחל לפלוט נתונים: זה קרה הבקר. ברחוב הראשי של העיר. שוד בחנות תכשיטים. שלושה פצועים ובהם בעלת החנות. הרכוש שנגנב נאמד בעשרות אלפי דולרים. תנו לי מאה וחמישים מילה. יש לכם רבע שעה – גג. מכונות הכתיבה – החלו לתקתק ברעש. זה היה מבחן דיוק. אמינות וקצב. הוא – עיתונאי ועורך ותיק לשעבר באחד מעיתוני שיקגו. המקום – כיתת לימוד בבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת מיסורי . למדתי שם לתואר שני בעיתונות ואהבתי את המסורת הקשוחה והמוקפדת שהביאו עימם עיתונאים מן המערב התיכון אחרי שנים רבות של עשייה. היו שם בסגל המרצים גם אקדמאים לתיאבון. כאלה שאינם מסוגלים לקרוא טכסט אם אין לו בזנבו שלושים "פוטנוטס" ומראי מקום והפניות למי שהלכו בתלם או הביאו מחשבה חדשה. אלא שרוח בית הספר ההוא היתה- בעיקרה- הנחלת והמחשת הידע הדרוש לעיתונות מעשית. היה לבית הספר עיתון יומי שהופץ ברחבי העיר קולומביה. הסטודנטים היו כתביו. המרצים ערכו. היתה גם תחנת שידור ותחנת טלוויזיה. אני מביא את הדברים בפתיח מפני שאנו מנסים עתה לקדם במסגרת אגודת העיתונאים בית ספר לעיתונות מעשית ואנו מחפשים בין חברי האגודה מרצים ומרצות שיש להם רצון להנחיל מסורת של עיתונות טובה לדור צעיר- דור האינטרנט וחמש מאות מילה לכל היותר (ושיהיה הכל עם משפטים קצרים וקליטים). הנחת היסוד היא שיש מקצוע הקרוי עיתונות ויש לו כללים משלו. שיש לכללים האלה קיום בעידן פייסבוק. שיש אנשים ונשים שרכשו ניסיון מעשי לאורך שנים של יצירת עיתונות טובה – ולאלה יש יכולת להעביר מסרים למי שמחפש את עתידו בתקשורת. בין אם מדובר בעיתונות מודפסת או בעיתונות סלולר – האתיקה והכללים והמשמעת המקצועית נותרו מחייבים כשהיו. אני מדגיש שוב שאינני מזלזל חס וחלילה באקדמאים שהגיעו להוראה בחוגים לתקשורת באוניברסיטאות מחוגים כמו מדע המדינה או יחסים בינלאומיים. וגם לא בחוקרי הקשר שאינו ניתק בין לשון לבין עולם המושגים שבו אנו חיים. להפך: אחד הנושאים המרתקים שפגשתי בלימודי באוניברסיטאות הוא הכבלים או החרות שמנחילה השפה. אך לא ניתן להסתפק בהוראת עיתונות מעשית במי שלא עמד מעולם בלחצים של מערכת תובענית ותהיה זאת מערכת אתר חדשות אינטרנטי או מערכת תחנת שידור רדיופוני – ובמי שלא נדרש מעולם ככתב בראשית דרכו לעמוד על דעתו מול עורך ומערכת על שיקוליה המורכבים- ולשלם מחירים. מעבר ללימוד תאוריות בתקשורת ממתין עולם של תחרות ולחצים שבחלקו הלך ונמחק המפריד בין עיתונות לבין יחסי ציבור. בין עיתונות לבין שיווק. בין עיתונות לבין בלוגוספירה. כאן – יכולים ותיקים ומנוסים בעשייה לתרום רבות בהכנת והכוונת המבקשים למצוא את עתידם בעיתונות – למציאות הממתינה להם בין לחצי הון ושלטון. דני זקן, ציפי רומן, שוקי לבנון, מיכל גולדברג, יוסי לוי, צבי זינגר,ברוך מאירי, ליאת קולינס, ציפי יונה, וחברי אגודה וחברי ועד רבים שלא אמנה כאן את שמות כולם – נותנים יד וכתף לעשייה הזאת בשלב ההקמה. אנו מבקשים לראותה הופכת למסגרת ומסורת שתהפוך לחלק בלתי נפרד ממוסדות אגודת העיתונאים בירושלים. זה יהיה מסע בגיבוש. אבל ההתחלה – כאן.