החל מחוקי הטבע ועד התפתחות של שחיתות ושוליים חברתיים או – למה החלטתי להצטרף לתנועה לאיכות השלטון -אילה קימברג
בטבע החוק הכי בסיסי הוא להישאר בחיים, מיד אחריו, לייצר המשך לחיים. מתוך שני חוקים אלו נובע כל שאר הקיום של עולם החי.

נתחיל ב- להישאר בחיים, כלומר להשיג אוכל ולא להיות הנאכל. או במילים אחרות להיות החזק ולא החלש. חזק הוא רק מילה אחת, אפשר גם להגיד – המהיר או הגדול או בעל הטפרים היותר חדים או בעל הארס היותר חזק, האסטרטג וכדומה. לכן חזק היא רק מילה ייצוגית למכלול של תכונות אפשריות שנותנות את "היתרון הקובע". אז עד פה הטבע פשוט, החזקים שורדים יותר.
לתגובות
ayalakimberg@yahoo.com

עכשיו נסתכל על החוק השני- לייצר המשך חיים. טכנית גם כאן החזק יכול מעצם חוזקו לאכוף על הנקבה לשאת את צאצאיו. כך שחוק החזק שורד עדיין בתוקף. אבל כדי לוודא שהצאצא הזה אכן ישרוד גם כן, זה כבר לא מספיק. כדי שצאצא ישרוד, בד"כ צריכה גם אימו לשרוד – והיא צריכה לוותר, לפחות לגביו על יישום החוק הראשון ולהרשות לו לחיות. כאשר גם הזכר מוכן לוותר על יישום החוק הראשון לגבי שני אלה, סיכויי ההישרדות של הצאצא עולים.

לפי הגיון דומה, הגיעו סוגים רבים של בעלי חיים להסכמים דומים גם עם בני מינם – ויצרו להקות בגדלים שונים. כלומר בתוך קבוצה מסוימת של פרטים, ויתרו החזקים על יישום חוזקם, כדי להרוויח את הכוח המשותף של הקבוצה. גם במקרים אלו – חזקים מקבוצות אחרות "מזנבים" בד"כ בחלשים ביותר של הקבוצה הראשונה, אך "קורבן" זה מגן על הקבוצה ככלל. בתוך הקבוצות התפתחו לרוב מאבקים מבוקרים או טקסיים כדי לבסס את המעמדות, כך שלחזקים יינתנו בכל זאת הטבות, מבלי שתישלל האפשרות של החלשים לחיות, אם כי באיכות פחותה לעומת החזקים.

בתוך הקבוצות מתפתחת לרוב גם חלוקת תפקידים – יש גששים, יש צופים, יש השומרים על הצעירים וכדומה. בתוך אורח חיים, שמשהה את החוק הראשון, החלה להתפתח משמעות לתכונות נוספות, מלבד לתכונה של "היתרון הקובע". לעיתים חדות ראייה או שמיעה, אפילו אצל פרט שהוא פחות מהיר אישית, יכולה להציל רבים בעדר. עמידות למחלות, כתכונה שיכולה להוביל להישרדות ממושכת והעמדת יותר צאצאים לאורך השנים.

גם בחברה האנושית, ברגע שהיו מוכנים להתחלק בשלל הציד, יכלו חלק מהאנשים להתמחות בייצור כלי נשק חדשים. מכאן, שחברה שמוכנה להשהות את חוק מספר אחד, של החזק מנצח, יכולה לתת מקום לשיתופי פעולה, ובהמשך לביטוי מגוון רחב יותר של תכונות בקרב חבריה ויצירת ידע שיקדם את כל חברי הקבוצה והדורות הבאים. עם הזמן כיוון זה, הוליד את המדע, האומנות, הטכנולוגיה ושאר הדברים שאנחנו בני האדם אוהבים להתגאות בהם ולראות בהם את "מותר האדם מהבהמה".

יחד עם זאת החוק הראשון של הטבע, הוא חוק יסוד, טבוע בתוך עצם החיים עצמם וחיוני לקיומם. הוא נימצא בתוך כל אחד מאיתנו ותמיד יהיה. לכן בתוך כל חברה קיים מתח מתמיד בין המשיכה לנצל את הכח או את ההזדמנות להיות "החזק", לבין האינטרס של החברה להשהות את החוק הזה, לפחות לגבי האנשים המוגדרים "חברי הקבוצה שלנו". האנשים המושפעים יותר מחוק מספר אחד, עשויים להיות "קטרים", מנהיגים שמושכים את כולם קדימה. אך האינטרס של הקבוצה, שיהיו גם כוחות מרסנים, שיזכירו את הכוח והאינטרס היותר גדולים, שיש לאיחוד על פני הפרטים. זהו מצב נצחי – לעולם לא תהיה חברה "מושלמת" שלא יהיו בה חזקים שישאפו למצות את יכולתם האישית על חשבון אחרים. כן היו תקופות חשוכות בהיסטוריה, בהן הכוחות המאזנים לא עמדו במשימה. ללא יוצא מהכלל תקופות אלו סבלו כמעט מיידית מירידה בביטוי של היכולות המגוונות של חברי הקבוצה – בין אם אלו מגוון דעות או ביטוי אומנותי, עושר מדעי וכדומה. דוגמא הפוכה, של עודף העדפת האינטרס הציבורי, על פני מתן איזושהי עדיפות לחזקים, פחות נפוצה, אבל קיימת. הקיבוצים עשו אתוס מ"תן כמה שאתה יכול ותקבל כמה שאתה צריך". אותם קיבוצים שנשארו צמודים ליישום האמירה הזו, הגיעו לקיפאון, אם לא למטה מזה.

מכאן אני מסיקה, שחשוב לתת לחזקים להיות מובילים, עם בקרה מתאימה. להבין שמגיע להם קצת יותר, זו דרכו של הטבע, אך לא הרבה במידה שתאפשר להם לנטרל את מנגנוני הפיקוח.

לדעתי, המסקנה המתבקשת היא שהסיכוי של הקבוצה והפרטים שבה להתקיים, עולה ביחס ישר לתחושת האחריות האישית. אף אחד לא מיותר. אבל כל אחד צריך להיות תורם איכשהו – דרך מנהיגות, דרך יצירתיות, יצרנות, חדשנות, וגם פיקוח. זו הדרך בה חברה יכולה להיות בריאה וחזקה לטובת כל החברים בה.

איך קשורה לכאן שחיתות? מהי שחיתות?
דרכים להתפתחות של שחיתות:
יש פרטים אצלם המשאלה להיות החזק, חזקה יותר מאשר אצל אחרים. ככה זה בטבע, יש דומיננטיים יותר ופחות. כיום כבר ידוע שתינוקות נולדים עם טמפרמנט שונה ומתחילים כיום גם לזהות גנים האחראים על רגשות (כמו דיכאון) או תכונות כמו חברותיות וביישנות. כאמור, חברה זקוקה ונבנית בזכות פרטים חזקים שמושכים קדימה. בטבע, כמעט מידי שנה, מנהיגותם מאותגרת. אם השולט, הוכיח את עצמו שוב, הוא ימשיך לשלוט, עד שחזק ממנו יחליף אותו. אני מניחה שגם זו אחת הסיבות שאנחנו רוצים בחירות – לרשויות השולטות. אבל ברגע שאחד מהחזקים רוצה לבטל או לצמצם את האפשרות לאתגר אותו, הכל יתקע, לא יוכל לקום דור ההמשך של החזקים. מסיבה זו חוקים האוסרים על קרטלים ועל מונופולים הם חיוניים ביותר ברמה החברתית. מהלך של החזקים ליצור קבוצה משל עצמם, שתעלה בכוחה המשותף על כוחם של כל שאר בני הקבוצה יחד, יוביל לדיכוי החלשים וניצול שלהם. כשהחלשים יהיו חלשים מספיק כדי לא להיות אפילו איום קלוש על קבוצת החזקים, תיעלם הסיבה לאיחוד בינם. אזי יתחילו מאבקי הכוח בינם על השליטה העליונה. החלשים יטחנו עד דק בגלגלי המאבק הזה והקבוצה כולה תיפול לכאוס וניוון. (ראה תולדות אירופה בימי הביניים).

אבל גם בלי שתהיה התארגנות מסודרת של החזקים, תתכן שחיתות. הקבוצה הרי בנויה בראש ובראשונה על הסכם יסוד – אנחנו מוותרים על לנצח זה את זה, כי נרוויח יותר מלעבוד בשיתוף פעולה. כלומר כל אחד ייתן את חלקו , שעשוי גם להשתנות בצורה, כמות איכות לאורך החיים. החברה ארגנה שפע של חוקים כדי להבהיר את הרעיון הזה – מיסים, שירות צבאי, חובת דיווח על פגיעה בחסרי ישע, דיווח על פשע וכדומה, המגדירים ממש את הציפיות מכל אחד. את כל אחד זה מותח קצת החוצה מאזור הנוחות שלו – אבל בעצם זה מלכתחילה "הדיל" – אני מוותר על משהו תמורת משהו.

אבל אם התופעות של הפרת ההסכם הולכות ומתרבות – אנשים מסתירים מיסים, ממונים אנשי ציבור מקורבים, עובד מדינה לא עושה את עבודתו נאמנה כי יש לו קביעות וכדומה. או בזבוז כספי ציבור, אי קיום החוקים ע"י נבחרי הציבור, במיוחד אלו האמורים לייצג את מנגנוני הפיקוח. אז עשויות להתפתח רגשות ומחשבות בליבם של המון הפרטים החיים בחברה והם רואים ושומעים. אנשים יחושו שה"שיטה" לא עובדת, שכבר אין הגנה כמו שחשבו, אולי אין על מי לסמוך. אולי עדיף שגם אני אדאג לעצמי, לפני שייקחו לי. והמשפט הישראלי כל כך "למה שאני אצא פרייר". כמו בסכר ההולנדי הגדול – כל סדק בסכר מעמיד בסכנה את שלמות הסכר כולו ואת שיעור ההצפה והנזק, אין איך לאמוד מראש. גם בתחום הזה, אחריות אישית עשויה להוות נדבך חשוב ביותר למניעת שחיתות – האם אני עושה בנאמנה את המוטל עלי? משלם מיסים? אם אני מורה, האם אני מלמד הכי טוב שאני יכול? פסיכולוג בשירות הציבורי – נותן את הטיפול הכי טוב שיכול? אני חושבת ומקווה שרובינו כן עושים את זה והחברה הישראלית הגיעה בשנים האחרונות להישגים מגוונים ומרשימים, כולל חוסן כלכלי. זו הדרך בה צריך ללכת ולשכלל.

דברי מכוונים לאנשים שרואים עצמם חלק מהקבוצה והקבוצה רואה בם חלק ממנה . זה לא יעבוד כל כך אם יש חילוקי דעות לגבי מי חברי הקבוצה. כי זה יערער את הבסיס הלוגי עליו מושתת ההסכם לחיות בחברה ולא בג'ונגל.

אני מציעה להקדיש מחשבה לקווצות ששייכותם לקבוצה לא ברור – ישראלים הגרים שנים רבות בחו"ל, ערביי ישראל, זרמים יהודים שלא מכירים בזכות המדינה להתקיים, זרים הגרים בתוכנו. לא ברור לי בשלב זה מה ההשפעה שלהם או עליהם, היחסים החלקיים עם אזרחי ישראל. מה בעצם האינטרס שלנו – להבדיל / לקרב? את מי ואיזה קריטריונים? איזו השפעות יש ל"לא להחליט"? מי הגוף בחברה שצריך לתת על זה את הדעת?

תודה שהקדשתם זמן לקרוא,
אשמח לקבל תגובות,
אילה
ayalakimberg@yahoo.com