משל יותם, יסמין כהן מתוך ציטוט מויקיפדיה
"יַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא;
וַיאמֶר לָהֶם – שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:"

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: מָלְכָה עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים –
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה –
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים –
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם – בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם־אַיִן – תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן!

מעבר להקשר המיידי של המשל בתקופה בה נכתב, יש למשל משמעות אוניברסלית לגבי השלטון האנושי וטבעם של שליטים ואנשי ציבור העולים לתפקידם בעודם חסרים פעמים רבות יכולת לעסוק בעבודה יצרנית

קיימים גם היבטים נוספים למשל הקשורים לתהליך בחירת המנהיגים: העצים פונים אל הזית, אל התאנה ואל הגפן בבקשה שימלכו עליהם. אלה מסרבים בנימוקים דומים, ובהכללה: כולם כבר פועלים ומביאים תועלת לזולת, ואין הם יכולים להפסיק את פעולתם ולהתחיל "לנוע על העצים", כלומר להיות משרתי ציבור הנעים בין שאר העצים ואינם מביאים תועלת אחרת לזולת. לכן, כשהאטד מתמנה למלך, הוא פונה ישירות אל ארזי הלבנון – המועמדים הטבעיים למלוכה על העצים – ושורף אותם. הם פונים אל מתנגדיהם הטבעיים ומיד פוגעים בהם. זוהי גם מחירה של הענוותנות היתרה של ארזי הלבנון אשר מצטרפים אל יתר העצים בתורם אחר מלכים פוטנציאלים אחרים (ולא ראויים), במקום להציע את עצמם כמלכיה הטבעיים של ממלכת העצים